25 "סוכני כאוס" ו"סוכנויות כאוס" סומנו השבוע בעיתון הארץ כ"אשמים" ברפורמה המשפטית המתרגשת בימים אלו על מדינת ישראל: מראש הממשלה בנימין נתניהו ועד שנוא נפשו הנשיא לשעבר ראובן ריבלין, מאיילת שקד ועד "יאיר נתניהו והספינולוגים" (הכוונה לצוות התקשורת של ראש הממשלה). לא נתקררה דעתם של כותבי העיתון לאנשים חושבים (איתן אבריאל, דורון נבות, נתי טוקר ומיכאל האוזר־טוב) עד שהחרידו מקברם גם את העיתונאי אמנון דנקנר ואת השר המנוח יעקב נאמן. רשימת האשמים המפוארת כוללת פוליטיקאים, משפטנים, פעילים חוץ־פרלמנטריים ואנשי תקשורת, שהעזו לערער על ההגמוניה המשפטית במדינת ישראל. מקארתיזם לתפארת נוסח עדות השמאל, שתמיד ידע להגן על חופש הביטוי של מי שחושב כמוהו ולפעול לסתום את הפה בתוקפנות לכל היתר.
הרשימה של הארץ משיגה את ההפך ממה שהתכוונה: היא מוכיחה שהרפורמה אינה גחמה של רגע, ושהרעיונות המובילים אותה לא באו לעולם בעקבות תיקי נתניהו. כבר לפני עשרים שנה ידע יו"ר הכנסת דאז, ראובן ריבלין, לסמן את המתקפה על הדמוקרטיה הגלומה במהפכה החוקתית של אהרן ברק. ריבלין לא התבייש וניצל את טקס השבעת השופטים בבית הנשיא כדי לתקוף את ברק בפניו. מאז ריבלין כבר הספיק לחזור כמה פעמים בתשובה, אך בהארץ לא שוכחים ולא סולחים.
חתן פרס ישראל לחקר המשפט פרופ' דניאל פרידמן, בר פלוגתא ותיק של פרופ' אהרן ברק, זכה גם הוא לתואר המכובד "סוכן כאוס". בעיתון לא שכחו שהוא משפטן מוערך, ובכל זאת בחרו למחזר את האגדה כאילו מאבקו באקטיביזם השיפוטי נובע אך ורק ממסע נקם אישי על אי מינויה של ידידתו פרופ' נילי כהן לשופטת העליון. את כתיבתו הפובליציסטית בנושא כינו "מאמרים ארסיים". כעת נותר רק לתהות כמה ארסית בעיניהם רשימת "סוכני הכאוס".
את הרשימה מעטרים גם שמותיהם של השר בצלאל סמוטריץ', העיתונאי אבישי בן־חיים, "האנשים מאחורי פורום קהלת", וגם "מגישים ופרשנים בערוץ 14" (שם תואר כללי לאראל סג"ל, שמעון ריקלין וינון מגל). אלה ואחרים מואשמים שהביאו את המדינה "בדיוק לנקודה שבה אנו נמצאים: על סף חיסולה של הדמוקרטיה הליברלית בישראל".
אך שם אחד שהיה אמור לכבוש את צמרת הרשימה, הראשון לזהות ולהתריע, נעדר ממנה משום מה. בשלהי חורף 92', כשחוק יסוד כבוד האדם וחירותו חוקק בכנסת באחד מתרגילי ההונאה המתוחכמים בהיסטוריה של ישראל, היה במליאה רק אדם אחד שהבין. חבר כנסת יחיד שהתריע מפני המהפכה החוקתית המתרגשת וזעק בניסיון לבלום את המהלך, אך איש לא שם את ליבו אליו. שמו היה מיכאל איתן. ח"כ מיקי איתן המשיך לתקוף את המהפכה החוקתית גם בשנים הבאות, ולא משום שלא האמין בערכי הליברליזם והשוויון שמאחוריה: הוא האמין בהם בכל ליבו, אך לא פחות מכך האמין בדמוקרטיה.
כמו רבים מ"סוכני הכאוס", איתן ודאי לא היה חותם על רפורמת לוין־רוטמן. אך יום אחד, כשרשימת החיסול של הארץ תהפוך לרשימה של אותות כבוד, גם מקומו של איתן לא ייפקד ממנה.
