אחרי חגי תשרי אולי תוצת האש. יש תרחישים סבירים ביותר שלפיהם המזרח התיכון ייקלע למלחמה גדולה – בין ישראל לאיראן (וחזבאללה), או בין איראן לאמריקנים. אוקטובר 2023 יהיה מועד מפתח בהסכם הגרעין בין המעצמות לאיראן, שנחתם ב־2015. לפי ההסכם קיבלה מועצת הביטחון של האו״ם את החלטה 2231, שהטילה מגבלות על תוכנית הגרעין של איראן, וקבעה לוח זמנים להסרת העיצומים נגדה אם תקיים את חלקה בהסכם. בין השאר ההחלטה קראה לאיראן להימנע מניסויים בטילים ״המתוכננים להיות בעלי יכולת לשאת נשק גרעיני״, ושללה מאיראן אספקת רכיבים היכולים לשמש מערכות לשיגור נשק גרעיני, אלא בהיתר ממועצת הביטחון. באוקטובר 2023 יפוגו הסעיפים הללו. התוצאה היא שמאוקטובר תוכל טהרן לפתח טילים בכוונה מפורשת שיישאו נשק גרעיני, והיא תוכל לייבא רכיבים הדרושים לה לשם כך. מועצת הביטחון של האו״ם לא תתערב עוד.
יש לומר שההחלטה לא מנעה מאיראן לערוך ניסויים או לרכוש רכיבים לטילים שלה. היא רק קראה לאיראן להימנע מניסויים בטילים ״המתכוננים להיות בעלי יכולת״. כלומר, כדי לקבוע שאיראן הפרה את ההחלטה נדרשה הוכחה שהטילים ״תוכננו להיות בעלי יכולת״ לשאת נשק גרעיני. איראן כמובן טענה שהטילים לא תוכננו ככאלה. ההגדרה הבינלאומית המקובלת היא שכל טיל היכול לשגר מעל 500 ק״ג למרחק גדול מ־300 ק״מ הוא בעל יכולת לשאת נשק גרעיני. איראן ערכה עשרים ניסויים בטילים כאלה מאז חתימת הסכם הגרעין, אבל מפני שההחלטה לא הגדירה מאפיינים טכניים ברורים, ההוכחה שהניסויים הללו מפרים אותה הייתה בלתי אפשרית.
ובכל זאת, הסרת המגבלות על תוכנית הטילים של איראן באוקטובר תיתן הכשר בינלאומי לשיתוף הפעולה עמה. מדינות כמו רוסיה וסין כבר לא יהיו מוגבלות בשיתוף פעולה פומבי עם טהרן בתחום הטילים. את סין עוד אפשר להרתיע באיום בעיצומים אמריקניים, אך הסיכון הגדול יותר הוא שיתוף פעולה אפשרי בין איראן לרוסיה. מוסקבה, שכבר נתונה תחת עיצומי המערב, לא תחשוש לשתף פעולה עם איראן אם הדבר ישרת אותה. החלטה 2231 היא הרסן האחרון על שיתוף פעולה כזה. מדינות המערב יכולות למנוע את הסרת המגבלות באמצעות מנגנון ה־Snapback. המנגנון מאפשר לחדש את כל עיצומי האו״ם על איראן בתוך שלושים יום, ללא יכולת של החברות הקבועות במועצת הביטחון להטיל וטו על כך. זכות הווטו במועצת הביטחון אמורה לכאורה לאפשר לסין ולרוסיה למנוע את החזרת העיצומים. אלא שבאופן מחוכם, בהחלטת העיצומים נקבע שהסרתם תיבלם אם אחד הצדדים להסכם יגיש תלונה למועצת הביטחון על הפרת ההסכם. מרגע הגשת התלונה, ברירת המחדל היא שהעיצומים יחזרו לתוקפם; למועצת הביטחון יש שלושים יום להצביע בעד המשך הסרת העיצומים, ואם לא תתקבל החלטה כזאת, העיצומים יחזרו באופן אוטומטי. במצב כזה, כוח הווטו של החברות הקבועות במועצת הביטחון יכול למנוע את ביטול העיצומים, אבל לא למנוע את שיבתם לתוקף.
הפעלת המנגנון, שעשויה לקרות עד אוקטובר, משמעותה חזרה לנקודת האפס ביחסים הדיפלומטיים עם איראן. כל ההקלות שאיראן קיבלה במסגרת הסכם הגרעין יבוטלו, ולטהרן לא תהיה עוד סיבה להיות חלק מהסכם הגרעין. חמור מכך: השבת העיצומים עלולה להביא את איראן להחליט לפרוש מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. פרישה מהאמנה תסיר את הפיקוח הקיים על מתקני הגרעין של איראן, והדרך לפיתוח פצצה תהיה קלה יותר מאותה נקודה.
בתרחיש אחד, מנגנון ה־Snapback יופעל לפני אוקטובר 2023. איראן בתגובה תפרוש מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני ותתחיל בהעשרת אורניום לרמה של 90 אחוזים. מחשש שהאיראנים פורצים לפצצה, ישראל תתקוף את מתקני הגרעין; איראן תגיב, וגם חזבאללה יצטרף ללחימה. מלחמת הצפון תפגע קשה במשק הישראלי ומחירי הנפט בעולם יאמירו.
בתרחיש אחר, המנגנון יופעל אך איראן לא תפרוש מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. כדי לא לעורר את חששן של סין או רוסיה, היא תשאיר את הפיקוח הקיים על מתקני הגרעין שלה. עם זאת, היא תתקוף מטרות אמריקניות בעיראק ובסוריה ותשבש את התנועה הימית במפרץ הפרסי. משטר האייתוללות ינסה להסיט את תשומת לב הציבור להסלמה באזור, וינסה להעמיד פנים שהמשטר מנסה ״להגן על איראן״ מפני הלחץ המערבי.
