יו"ר ועדת החוקה ח"כ שמחה רוטמן קיבל החלטה מרעננת: להצעות חוק המונחות על שולחן הוועדה יש להוסיף נספח העוסק בעמדת המשפט העברי בנושא. זהו צעד חשוב היוצק תוכן לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, אשר הרשות המחוקקת שלה משוחחת ומתכתבת עם המורשת העשירה של המשפט העברי. שתי חוות דעת טריות הוגשו בנושא הרכב הוועדה לבחירת שופטים במשפט העברי. הראשונה של פרופ' בני פורת וד"ר חגי שלזינגר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, והשנייה של הרב עדו רכניץ ועו"ד אברהם קלמנזון ממכון משפטי ארץ. מהמשפט העברי לא ניתן לקבוע מסמרות בשאלה מי ממנה את השופטים.
היו תקופות שמינוי שופטים נעשה על ידי שופטים (הסנהדרין), על ידי ראשי ההנהגה הפוליטית (ריש גלותא או ראשי ישיבות סורא ופומבדיתא), ועל ידי ראשי הקהילות. אבל זו רק חלק מהתמונה. שתי חוות הדעת תמימות דעים בחובת העמידה בדרישות סף מקצועיות: החתם סופר, למשל, כתב שהציבור יכול לבחור רק מתוך מועמדים העומדים במבחן איכות, ואין להעמיד דיין בור גם אם הוא זוכה לתמיכת הרוב – וכן בחשיבות העליונה של מינויים ראויים שאינם נגועים בשיקולים זרים.
כאן מתפצלים הדגשים: חוות הדעת של משפטי ארץ מדגישה את חשיבות הסכמת הקהל. הציבור זכאי למעורבות מלאה בתהליך המינויים, ולפי הרמב"ם אפילו הסנהדרין לא יכלה לכפות על עיר פלונית שופטים שאינם מקובלים על אנשי המקום. "שומרי סף" אינם יכולים למנוע מהרוב למנות את השופטים שהוא חפץ בהם.
חוות הדעת של המכון לדמוקרטיה מדגישה מנגד את הסכנות שבמינויים פוליטיים לא ראויים. כך למשל, המהר"ל והמלבי"ם ביקרו קשות דיינים שמונו בידי פרנסי קהל והיו תלויים בהם לפרנסתם, מה שיצר ניגוד עניינים חריף כשהם נדרשו לדון בעניינם של אותם פרנסים. בנוסף, המהרי"ט והרשב"א הדגישו את חשיבות שיתוף המיעוט ושמיעת כל הקולות במינויים ובקבלת החלטות, "וכל שלא עשו כן, אין מעשיהם כלום".
