בכנס "סדנת הר הבית ובית המקדש" שהתקיים ביום ראשון במוזיאון המוזיקה בירושלים, שיתף אל"מ במיל' הרב יוסי הראל – יד ימינו של הרב שלמה גורן בצה"ל, שהחליף אותו בראשות ישיבת האידרא הסמוכה לרחבת הכותל – בזיכרונותיו מביקוריו הראשונים בהר הבית אחרי מלחמת ששת הימים. אין ספק שהחוויה שונה מאוד מזו שיהודים פוגשים כיום בהר.
"המפגש הראשון שלי עם הר הבית היה מיד לאחר מלחמת ששת הימים. הרב גורן החליט שאנחנו עולים להר הבית – כמובן מיד לאחר טבילה במקווה טהרה ובמקומות שהוא חשב שמותר ללכת בהם. נכנסנו דרך שער האריות, שדרכו הוא פרץ עם הצנחנים. האוטובוס השרוף מהמלחמה עוד עמד שם והטנק שנתקע בשער חסם את הדרך. כשפנינו לכיוון הר הבית, שער השבטים שדרכו נכנסים להר מצפון היה נעול."הרב גורן קרא לי ופקד עליי לפרוץ את השער. עם מה אפרוץ אותו? ראיתי שם עמוד חשמל שבור שהטנק דרס במהלך המלחמה. לקחנו כמה חבר'ה יחד את עמוד החשמל הזה והשתמשנו בו כאיל ניגוח. אחרי שש דקות פרצנו את השער.
"הרב גורן אמר לי: מצוין, עכשיו לך תביא את המופתי של ההר. לא ידעתי איך אמצא את המופתי. הרב גורן הצביע לעבר בניין כלשהו ואמר לי: הוא שם. אם תראה מישהו בתרבוש אדום, תביא אותו. הייתי קצין צעיר, רצתי קדימה, עליתי לקומה למעלה וראיתי מישהו עם תרבוש אדום. לא ידעתי מילה בערבית. הסברתי לו בתנועות ידיים את מבוקשי. כשהוא ראה את העוזי הדרוך המסר הובן והמופתי החל לרוץ. הבאתי אותו לרב גורן, והוא מסר את מפתחות הר הבית."טבלנו לפי ההוראות של הרב גורן והשתחווינו בפישוט ידיים ורגליים על גבי מטפחות כדי שלא להשתחוות על רצפת אבנים. זה היה המפגש הראשון שלי עם ההר.
"העלייה השנייה שלי להר הייתה מעט אחרי קרב כראמה באביב 1968. הרב גורן החליט אז שהוא צריך לטבול באום צוץ, במעברות הירדן סמוך למחולה. הכינו לכבודו כוח טנקים אבל הוא לא היה מעוניין באבטחה וסילק את הכוח משם. אחר כך הוא הודיע שבכוונתו לעלות כעת להר הבית. הוא אמר לי: יוסי, אתה בא איתי. כשהגענו ניסינו להיכנס להר אבל השערים היו סגורים. הוא אמר לי 'עזוב, אני יודע איך להיכנס לשם'. עלינו למעלה דרך המחכמה ונכנסנו לשטח ההר דרך כניסה צדדית. למחרת הגיעה תלונה מהווקף שהרב גורן השתלשל בחבל לתוך הר הבית יחד עם קצין צנחנים. הדמיון הערבי פעל אז שעות נוספות".
