המשנה ליועמ"ש לשעבר, עו"ד רז נזרי, היה תמיד עוף מוזר מעט במערכת הייעוץ המשפטי לממשלה. נזרי היה אומנם איש המערכת בכל רמ"ח איבריו, ושימש בשלושה תפקידי משנה ליועמ"ש, בכל פעם בתחום אחר. אך לא פעם, ודווקא בסוגיות חשובות, מצא עצמו בעמדת אופוזיציה פנימית. כך למשל, הוא היה אחד הדוחפים להקמת נציבות הביקורת על הפרקליטות, ובדיונים הפנימיים בתיקי נתניהו סבר שהאישום נגדו בשוחד לא יחזיק מעמד. זו אחת הסיבות לכך שכדאי להאזין היטב לדברים שאמר השבוע בדיון על הרפורמה בוועדת החוקה.
"המערכת זקוקה לתיקונים משמעותיים ולא יודעת לקבל ביקורת", קבע המשנה ליועמ"ש לשעבר. "היא הרוויחה בעיניי ביושר חלקים מהביקורת… אם לא היה כל כך קשה למערכת להודות בטעויות, לא היה קל כל כך להאשים אותה בשחיתויות ובקונספירציות… המשפטנים צריכים להכיר בכך שיש תקלות ובצורך לתקן, והפוליטיקאים צריכים להבין שהם לא מענישים את המערכת ומתקנים בתנועה חדה לאורך כל החזית".
נזרי, אולי באופטימיות מוגזמת, קרא לפשרה המבוססת לא רק על אילוץ, אלא על ההכרה של כל צד בכך שהאמת כולה איננה מונחת בכיסו. "בכוחותיי הדלים אני משווע להידברות ושיגיעו להסכמות, זה אינטרס של המדינה", קרא נזרי למשתתפים בדיון. "אני אזרח מודאג, המערכת יקרה לי, המדינה יקרה לי. אם יהיה פה ניצחון חד־צדדי – יהיה ניצחון פירוס. אם הרפורמה תעבור כפי שהיא, זו תהיה פגיעה ניכרת באופי הדמוקרטי של המדינה ובלכידות החברתית שלה. מצד שני, המחשבה ששום דבר לא יעבור ושלא צריך לתקן מסוכנת לא פחות, כי ראשית, המצב אינו אידיאלי, ושנית, הציבור עשוי להרגיש שהרוב הפוליטי שלו נדרס".
אפשר להתווכח עם נזרי בשאלה מהי נקודת האיזון הראויה בין עקרון ריבונות העם ובין הצורך להציב פיקוח מסוים על פעולות נבחרי הציבור. לא בטוח שכל אחת מההצעות שהעלה בוועדה בנוגע להתגברות, לבחירת השופטים ולסוגיות נוספות, אכן מאזנת נכונה בין הרשויות. אולם דומה שלזעקתו העקרונית חובה להטות אוזן.
