"חברים יש רק באגד" הסביר לי פעם פוליטיקאי ותיק, כאשר שאלתי אותו אודות יחסיו עם חבר למפלגתו. הייתי אז עיתונאי צעיר ומעט תמים, אך מהר מאוד הבנתי שמערכות היחסים הפוליטיות אינן דומות ברובן למערכות היחסים הנורמליות שאותן אנחנו מנהלים בחיים האמתיים. בריתות קמות ונופלות על אינטרסים, ולחיבה אישית יש אמנם משקל, אך הוא מאוד מוגבל. אך על אף שחברים אין בפוליטיקה, אויבים בהחלט ישנם. פוליטיקאים לא ממהרים לשכוח ובטח שלא לסלוח. ואחד הפוליטיקאים אשר באופן אבסורדי הצליחו לצבור לעצמם את המספר הרב ביותר של אויבים הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו.
מספר האויבים שמחוץ למפלגתו אינו מפתיע. מי שמשמש בתפקיד בכירים כל כך בפוליטיקה מזה שנים רבות, מעורר מטבע הדברים התנגדויות רבות. אין פוליטיקאי בכיר בישראל שאיננו לוטש עיניים לכסאו של נתניהו, ואין כמעט פוליטיקאי שלא התחכך אתו והבין על בשרו את השיטות בעזרתן מצליח נתניהו לשמר לאורך שנים את כוחו. אולם, במקרה של נתניהו האויבים הגדולים באמת לא נמצאים בחוץ אלא בבית.
מספר הנפגעים שהותיר נתניהו בתוך שורות מפלגתו לאורך שנותיו הארוכות בהנהגה, בהם רבים שהיו נאמנים לו באופן כמעט עיוור, הוא בלתי נתפס. ח"כ דודי אמסלם הוא רק אחד מהם. אמסלם, פעיל ליכוד ותיק ומוכר, שפעל בכנסת ובממשלה במשך שנים בנאמנות מוחלטת לנתניהו, ונענה לכל גחמותיו, חש כבר תקופה ארוכה נבגד, וקשה להאשים אותו. נתניהו לא סופר אותו, וגם לא את חברו ח"כ דוד ביטן, למרות החוב שיש לו כלפיהם.
לכן, במישור הפוליטי קשה להאשים את ח"כ אמסלם בהתעקשותו הנוכחית מול נתניהו על מינוי לתפקיד שבו הוא מעוניין. אולם, פוליטיקה מפלגתית איננה חזות הכל. ממשלה ממונה קודם כל, כמה מפתיע, כדי למשול. ועל מנת שממשלה תוכל למשול כיאות, היא צריכה, בין היתר, להיות בנויה באופן שמאפשר משילות.
על פי המסתמן, צפוי אמסלם להיות ממונה גם ל"שר במשרד המשפטים". בדרך כלל, המינוי ל"שר במשרד" הוא דרך נאה יותר לכנות את התפקיד הותיק שיצא מהאופנה "שר בלי תיק". מדובר בשר שאיננו ממונה על תחומי פעולה ממשיים, אך "מתארח" במשרד, בדרך כלל משרד ראש הממשלה או משרד האוצר, על מנת שניתן יהיה להכפיף לאחריותו סעיפי הוצאה תקציביים וכך לספק לו תעסוקה לשעות הפנאי הרבות. אולם, במקרים אחרים, וזהו כך נראה המקרה האמסלמי, מדובר למעשה בפיצול משרד באופן לא רשמי. חלק מהמשרד כפוף לשר פלוני וחלקו האחר לשר אלמוני. אמנם, בניגוד לפיצול ממשי נחסכות במקרה הזה הוצאות האדמיניסטרציה הכפולה, אולם נזקי הפיצול מבחינת "שרשרת הפיקוד" שרירים וקיימים. פיצול משרדים ותחומי אחריות הוא רעה חולה, שבממשלה הנוכחית הגיעה להקצנה שכמוה מעולם לא היתה. גם אם טענותיו של אמסלם במישור מערכת היחסים בינו ובין נתניהו מוצדקות, משרד המשפטים, שהוא אולי המשרד החשוב ביותר בקדנציה הקרובה, לא צריך לסבול מכך. אפשר עוד לעצור את הרכבת ולמצוא לח"כ אמסלם תפקיד ראוי אחר, לא על חשבון המשילות והניהול התקין של ענייני המדינה.
הערה לסיום: למען הסר ספק, היום אין חברים גם באגד. הקואופרטיב הפך לחברה, ונהגיו הם עובדים שכירים. אמור מעתה: "חברים אין, אפילו לא באגד".
