רעידת האדמה הנוראה בטורקיה מצטיירת כמו אסון טבע חסר תקדים, אך היא אינה כזאת. טורקיה ידעה רעידות קטלניות יותר במאה השנים האחרונות, ובמזרח הרחוק נספו לפני פחות מעשרים שנה כ־300 אלף בני אדם בגלי צונאמי אדירים. מה שחסר תקדים באמת הוא אופן הסיקור הטלוויזיוני של האירוע. זו כנראה הפעם הראשונה שבה רגעי הרעידה עצמם צולמו בידי צלמים מקצועיים, לא רק גלי ההרס שהותירו. הצלמים החמיצו את הרעש הראשון בלילה, אך שידרו מהשטח בשעת הרעש השני, למחרת, כשבניינים רבי קומות קרסו לנגד עדשותיהם כמו מגדלי לגו במשחקי ילדים.
תוצרי הצילום מחרידים: לא עוד סרטונים ברזולוציה נמוכה ממכשיר סלולרי שהוחזק ביד רועדת, אלא חיזיון מוחשי ומבעית של איתני הטבע. הוא הוקרן שוב ושוב בכל קצווי תבל, וגרם חלחלה גם לצופים מרוחקים מאוד מזירת האסון, קל וחומר בישראל, שרעדה אף היא השבוע, ברוך השם בלי נזק ונפגעים.
המחשבה הראשונה של כולנו למראה הזוועה הפוטוגנית אמרה שרעש עוצמתי דומה יכול לפקוד גם אותנו בכל רגע, או לכל המאוחר בתוך שנים ספורות. מחזור רעידות האדמה הקשות בארץ ישראל הוא בן תשעים שנה בממוצע, ומאז הרעידה האחרונה עברו כבר 96 שנים. כלומר, אנחנו חיים על זמן שאול, ואנחנו גם בבעיה גדולה יותר מאשר ברעידה ההיא, שהתרחשה ביום קיץ שרבי ב־1927. הארץ צפופה היום עשרות מונים בהשוואה לימים ההם, ומחיר החורבן בנפש וברכוש צפוי להיות בהתאם. ברגע אחד עלולים למות פה יותר אנשים מאשר במלחמות ישראל. מרחבי מגורים גדולים ייהרסו, חלילה. אם עד השבוע לא הבנו או הדחקנו את זה, מראות הבניינים הקורסים בגזיאנטפ ובאדנה מסייעים לנו מאוד להבין.
עכשיו כבר ברור לגמרי הצורך במבצע לאומי נמרץ לקידום פני הרעה: חיזוק בניינים מסוכנים מוקדם ככל האפשר, וראשית חוכמה באזורים המועדים לפורענות. כל כך הרבה שרים מובטלים יש בממשלה החדשה, אולי אחד מהם יקבל על עצמו את המטלה הקדושה הזו, ויצליח לסחוף את הרשויות הנוגעות בדבר לפעולה מהירה ומצילת נפשות. היא נצרכת לא פחות מההכנות לתקיפה באיראן, אולי אף יותר מהרפורמה המשפטית.
בשבוע שעבר הייתי באיחוד האמירויות. רשמיי משם מתפרסמים במוסף השכן דיוקן. בין השאר הם מכילים מילות התפעלות מקצב הפיתוח שם. חלק גדול ממנו נעוץ במבנה השלטון הלא דמוקרטי, שבוודאי מקצר מאוד את הליכי הרגולציה, אבל חלק לא מבוטל ודאי נובע מחדוות עשייה. פעם גם לנו הייתה חדווה כזאת, למשל כאשר ייבשנו את החולה או הנחנו את המוביל הארצי. עכשיו צריך לנסות לשחזר אותה במפעל הצלה לקראת רעידת אדמה. אם פקידי האוצר יטענו שאין כסף, אפשר לשלוח להם כתזכורת את סרטוני הזוועה מטורקיה.
