השעה הייתה שלוש ושלושים לפנות בוקר. מעל שמי דרום מזרח טורקיה נפרשו שמי קטיפה שחורה. היה קר מאוד. מורים וחקלאים, פועלי תעשייה, אימהות וילדים, נהגי משאיות, מהנדסים וסוחרים, כולם נמו את שנתם. מיליוני כוכבים נצצו בשלווה כוזבת. ואז זה קרה. רעידת אדמה חזקה הכתה בעוצמה. הקירות זעו, תקרות התמוטטו. בתוך דקה חרבו אלפי בניינים על יושביהם. חיים של רבים אבדו במחי יד.
הרעידה, בעוצמה 7.8 דרגות, אחת החזקות בעולם בשנים האחרונות והחזקה ביותר באזורנו בשמונים השנים האחרונות, הורגשה היטב ברחבי המזרח התיכון כולו. מוקד הרעש היה כ־30 קילומטר מהעיר גזיאנטפ, ובעומק לא רב – כ־18 קילומטרים בעומק האדמה. תשע דקות לאחר מכן זעה האדמה שוב, בעוצמה 6.7. בשעות שלאחר מכן הורגש רצף של רעידות עוקבות, חלקן חזקות מאוד.
הרעש לא עצר בגבולות טורקיה. באזורים הסמוכים בצפון סוריה הכה הרעש במחוז אידליב, שבשליטת ארגוני המורדים המתנגדים למשטרו של בשאר אל־אסד. באזור, שידע בשנים האחרונות קרבות עקובים מדם, חיים כיום כארבעה מיליון פליטים סורים, שמצאו בו מקלט יחסי לאחר שמלחמת האזרחים עקרה אותם מבתיהם ברחבי סוריה. רעידת האדמה השבוע עשתה מה שלא עשתה המלחמה. אחרי כל מה שעבר על הפליטים – מלחמה ומוות, הפצצות מן האוויר, נשק כימי, עוני, רעב ומחסור – רעידת האדמה הופכת אותם לצאצאי איוב של העת החדשה.
השיח בתקשורת הטורקית מתמקד כעת בסיפורי הצלה, בסולידריות הבינלאומית ובגבורת החיילים, אבל סימני שאלה סביב השחיתות שמאחורי הבנייה שקרסה כבר מבצבצים
גם על ישראל לא פסח הרעש. בשעות הבוקר של יום שלישי הוצפה הרשת בסרטונים שצולמו בתוך מגדל ברמת־גן, ותיעדו את המנורות התלויות מהתקרה זעות מצד לצד בעוצמה. הרעידה הורגשה בעיקר בצפון הארץ. בכפר־בלום דיווחו על תחושת שיוט של בתי הקיבוץ, בשני גלים שנמשכו 40 שניות. בנמל התעופה בן־גוריון עוכבו טיסות כדי לוודא שאין נזקים על משטחי הנחיתה. ואז, סמוך לחצות של יום שלישי, הורגשה כאן רעידת אדמה נוספת בעוצמה 3.5, שמוקדה באזור אריאל בשומרון. במדינת ישראל של היום יודעים: רעידת אדמה משמעותית תגיע, זה רק עניין של זמן.
ביממות שחלפו מאז רעידת האדמה בטורקיה הספיקו לנחות שם משלחות סיוע מכל רחבי העולם, והחלו לחפש לכודים מתחת להריסות של אלפי בניינים. בהן גם המשלחת הישראלית, הפועלת להקמת בית חולים שדה שישרת את נפגעי רעידת האדמה. המשלחות בשטח פועלות במקביל לכוחות ההצלה המקומיים ובשיתוף עם הצבא. שר ההגנה הטורקי דיווח אמש כי בשטחי האסון פועלים 7,500 חיילי הצבא הטורקי. בהמשך יצטרפו אליהם עוד תשעה גדודי קומנדו, ואז ארבעה גדודי קומנדו נוספים של צבא טורקיה המוצבים בצפון קפריסין. במאמר מוסגר צריך לומר שזוהי הזדמנות נדירה לראות בזמן אמת את רמת הביצועים והיעילות של צבא טורקיה בזמן חירום, ואת היכולת לשתף פעולה עם משלחות הסיוע שהגיעו מלא פחות מ־70 מדינות.
בינתיים מצטברים דיווחים על מספר המתים, שהולך ועולה בהתמדה. נכון למועד כתיבת שורות אלה, מספר המתים בטורקיה חצה את ה־11 אלף, ובסוריה מספרם מתקרב ל־3,000. עד כה דווח על יותר מ־35 אלף פצועים בדרגות חומרה שונות, והחשש הוא כי עשרות אלפים עדיין לכודים מתחת להריסות. לשם השוואה, ברעידת אדמה בעוצמה דומה שהתרחשה בטורקיה לפני שמונים שנה, ב־1939, הגיע מספר ההרוגים ל־30 אלף. מאז חל גידול משמעותי באוכלוסייה בטורקיה וכמובן בהיקף הבנייה לגובה, מה שעלול להביא למספר גדול עוד יותר של נפגעים.
אצבע בסכר
המצב בצד הסורי של הגבול גם הוא מורכב מאוד. כפי שזה נראה כרגע, מצבם הנואש של האזרחים באזור הרעש אינו בראש סדר העדיפויות של המשטר. בדמשק מתנדנדים בין הצורך לאפשר לכוחות הסיוע הבינלאומיים להגיע לשטחי המורדים ולטפל באוכלוסייה המקומית, ובין החשש מקיבוע מעמדם של המורדים באזור. לכן המשטר בדמשק דורש שמשלוחי הסיוע יעברו דרכו, מה שמעורר חשש מעיכובים ומגניבות מסיביות של ציוד ומזון. זו איננה מציאות חדשה. כוחות האו"ם כבר מורגלים לכך שחלק מהציוד ההומניטרי שהם מעבירים בשגרה לפליטים הולך לידי הפקידים.
יתרה מכך: העברת הכוחות והציוד מן הצד הטורקי לצד הסורי מתנהלת בעצלתיים, לאחר שהסורים הגבילו אותה למעבר גבול אחד בלבד. כל זה בשעה שההערכות מדברות על מאות משפחות לפחות שעדיין לכודות מתחת ההריסות. חלון הזהב של 48 השעות הראשונות לחילוץ נסגר, וכעת כל רגע שעובר הוא קריטי מבחינת הלכודים שעדיין נותרו בחיים.
האתגרים והתסבוכות שרעידת האדמה מעמידה בפני ממשלת טורקיה הם עצומים, ולא רק בגלל עוצמת הרעש והיקף השטח שבו מדובר. הרעש פגע בדרכי גישה ובתשתיות קריטיות – כבישים, שדות תעופה ונמלים. כפי שהדברים נראים כרגע, הדרך המהירה והיעילה ביותר להביא עזרה, מזון ותרופות היא באמצעות הצנחת ציוד מן האוויר. אבל מה שמסתמן כבעיה הדרמטית ביותר להמשך מאמצי הסיוע, הוא הנזק שככל הנראה נגרם לסכר אטאטורק. זהו הסכר הגדול והמרכזי מתוך 22 סכרים ותחנות כוח הידרו־אלקטריות שנבנו על גדות הפרת והחידקל, ונועדו לספק מים וחשמל לאזורי דרום מזרח טורקיה. שטחו של האגם שיצר הסכר משתרע על יותר מ־800 קילומטרים מרובעים.
על פי הדיווחים השבוע, רעידת האדמה בטורקיה יצרה סדקים רבים בסכר אטאטורק, ולהערכת מומחים הוא עלול לקרוס בכל רגע, להציף שטח של 30 קילומטרים מרובעים ולחולל סיוט שקשה לדמיין. בינתיים פונו כפרים מהאזור הסמוך, אבל הסכר הוא סוג של פצצת זמן. בכל מקרה, עד שהסכר יטופל והאסון יימנע, תהיה לכך השפעה דרמטית על משק המים ובעקבותיו גם על החקלאות וייצור המזון בטורקיה.
גם בצד הסורי נגרמו כנראה נזקים שעלולים לחולל נזקים סביבתיים גדולים ביותר. כך למשל דווח על סדק בסכר אפרין, ולא ברור אם מדובר בסדק חדש או בסדק שהתרחב בעקבות רעידת האדמה. וזה לא הנזק היחיד. על פי דיווח של משרד הנפט הסורי, בית הזיקוק בניאס נסגר ל־48 שעות בעקבות נזקי רעידת האדמה. זה אותו בית זיקוק רעוע שקיבל בעבר משלוחי דלק איראניים, ופעם אחר פעם התברר כי הוא משחרר פסולת דלק לים התיכון. בשורה התחתונה, האזור כולו עתיד לגלות, במוקדם או במאוחר, שרעידת האדמה הזו יצרה אפקט דומינו שלו השפעה סביבתית על האזור כולו, גם מעבר לגבולות טורקיה או סוריה.
בולם את הביקורת
אך מה לגבי המצב הפנימי בטורקיה עצמה? ובכן, טורקיה של סוף השבוע הנוכחי איננה אותה טורקיה של לפני ימים אחדים. רק בשבוע שעבר הכריז הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן על הקדמת הבחירות ל־14 בפברואר. הנושאים שעל הפרק היו הכלכלה המקרטעת, האינפלציה הדוהרת, וניסיונו של ארדואן להנדס את תודעת ההמונים לטובתו באמצעות העלאת נושא השבת הפליטים הסורים לארצם.
אבל במצב החדש שנוצר, ספק גדול אם הכיוון הזה יעזור לו. מיליונים מאזרחי טורקיה מוצאים כעת את עצמם במצב לא רחוק מזה של הפליטים הסורים. חסרי בית, ובעצם חסרי כול. בנתונים הללו, ספק גדול אם קמפיין הסתה שיתביית על הפליטים הסורים יביא תועלת כלשהי לארדואן או למפלגתו. מה שבטוח הוא שטורקיה עומדת בפני שינוי משמעותי ובעל השלכות פוליטיות, ביטחוניות וכלכליות שקשה אפילו להתחיל לאמוד את עוצמתן. מבחינת האזרח הטורקי, העובדות בשטח הן שטורקיה חוותה בעשרים השנים האחרונות שלוש רעידות אדמה קשות מאוד. בעקבותיהן נחקקו בטורקיה חוקים שאמורים לפקח על איכות הבנייה, ולהחיל על כל בנייה חדשה סטנדרטים מחייבים של עמידות בפני רעידות אדמה. אבל השטח מספר סיפור אחר לגמרי, סיפור של בנייה פרועה ושחיתות. כך למשל, בין המבנים החדשים שקרסו כליל נמצא גם בית החולים החדש שנבנה במחוז הטאי.
אז נכון, שלוש יממות אחרי רעידת האדמה, השיח באמצעי התקשורת מתמקד בעיקר בסיפורי הצלה, בסולידריות שמפגינות המדינות הרבות שמשגרות משלחות סיוע, בסיפורי גבורה של חיילי הצבא וכיוצא באלה. אבל במקביל, כבר עכשיו מבצבצים ועולים סימני השאלה והביקורת סביב אחריותם של ארדואן וממשלתו לכאוס ולשחיתות מאחורי הבנייה שקרסה. לא בטוח שבטורקיה של היום יש לשאלות כאלה מקום.
השבוע אפשר היה לראות את הנשיא ארדואן בפעולה. הוא נראה נמרץ ונחוש באופן שלא נראה זמן רב. החולשה וההליכה הבלתי יציבה נעלמו כלא היו. אבל אף שהיה עסוק כולו בניהול המשבר, הוא מצא את הזמן להזהיר בהופעה טלוויזיונית את כל מי שיתפתה עכשיו לעסוק במתיחת ביקורת. הפנקס פתוח, אמר, ובבוא היום נבוא עימם חשבון. המסר היה חד־משמעי. ארדואן לא יסבול כרגע שום אמירות על שחיתות ממשלתית או היעדר פיקוח, שתרמו כנראה תרומה מכרעת לנזק הרב. הוא דרש במופגן שקט וציות. יותר ברור מזה הוא לא יכול היה להיות. כדי לבלום את הביקורת החריפה נגדו, שהולכת ותופסת תאוצה בטורקיה, ארדואן השבית השבוע את הגישה לטוויטר בארצו. אם מביאים בחשבון את ההנחה שגם הבחירות כנראה יידחו, הרי שלצד שתיקת הכבשים הנדרשת, סימן השאלה הולך ומצטייר: האם אזרחי טורקיה יסכינו לשינוי וירכינו ראש, או שאולי ממתינה לארדואן הפתעה רבתי בקלפי.
בינתיים יש גם הפתעות מסוג אחר לגמרי, ואחת מהן נוגעת דווקא לסוריה. מדינות רבות הציעו השבוע סיוע לסוריה בעקבות הרעש, בהן כמובן שתי הפטרוניות של אסד, רוסיה ואיראן. כך גם לבנון השכנה, מצרים, איחוד האמירויות ואפילו הפלסטינים. בכל אלה אין הפתעה של ממש. הקטע המפתיע הגיע מכיוון אחר. הפנייה הסורית לסיוע הומניטרי הועברה לכל מדינות האזור באמצעות האו"ם, ויצרה סיטואציה יוצאת דופן שבה רוסיה ביקשה גם ממדינת ישראל לסייע לסורים. הרוסים לא היו מכניסים את עצמם בתווך, אלמלא הבקשה הזו הגיעה מהדרג הגבוה ביותר בסוריה, ככל הנראה בידיעה ובהסכמה של אסד עצמו. בתגובה הודיע השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו כי מדינת ישראל תספק לנפגעי הרעש הסורים סיוע שיכלול שמיכות, אוהלים ותרופות, כמו גם נכונות לקלוט פצועים ולטפל בהם. לא מן הנמנע שהמשלחת הישראלית שיצאה לטורקיה תפעל גם בשטח סוריה.
מפתיע, אבל לא לגמרי מפתיע. במיוחד אם זוכרים שיש לכך תקדים בדמות הסיוע הרפואי שהגישה מדינת ישראל לתושבי סוריה בעשור הקודם. אם כי הנהנים העיקריים אז באו מקרב אוכלוסיות המורדים הסמוכות לגבול עם ישראל. הסיוע ההומניטרי הזה גרם בזמנו לרבים מהמטופלים הסורים לפתוח את העיניים ולהיווכח שהשד מעברו השני של הגבול אינו נורא כל כך.
אז מה גרם למשטר הסורי לרצות לקבל עזרה אפילו מישראל? קשה לדעת. אולי העובדה שהחורף מגיע כעת לשיאו, ויש הרס נרחב ופצועים רבים בערים ראשיות שהן מעוזים של המשטר בדמשק, בהן לטקיה, חומס וחמה. במצב כזה המשטר זקוק לכל עזרה שהיא, ולו גם מישראל. אולי זו העובדה שבין ההרוגים ברעש גם בני משפחתו של ראש ממשלת סוריה. האם בהמשך יהיה אפשר למנף את הנכונות הסורית המפתיעה לקבלת סיוע הומניטרי מישראל, גם לסוג של הסדרה כלשהי? נצטרך להמתין ולראות.
