צום לא היה בכנס החורף עתיר הקלוריות של לשכת עורכי הדין באילת, בכי ומספד לעומת זאת היו גם היו. שק ואפר הוצעו לרבים, בין הבופה לקפה. המינגלינג הרגיל בין עורכי הדין, הפרקליטים והשופטים התנהל בהרכב חסר. בכירי הלשכה הנבוכים, מקורביו של אבי חימי, התאדו כלא היו. כנראה הם היססו מלהסתמך על קמפיין ההלבנה שנוהל בעיתון הארץ למיתוגו של יו"ר הלשכה כקדוש מעונה, מרטיר עם הילה צהובה מסביב לראש, שרק רוע צרוף גרם לימין להתאנות לו בשל סרטון שבו בסך הכול הטריד לכאורה אישה ("המאפיה הורידה את חימי").
המושב שהנחיתי עסק בעצמאות היועמ"שים, ובין דובריו היה שופט בית המשפט העליון בדימוס מני מזוז. מזוז לא אהב את הספקות שהטלתי ב"הלכת אמיתי" של אהרן ברק, וטען בנחרצות שישנו מקור חוקי לשלושת המונופולים שהיועמ"ש אימץ לעצמו (הפרשן הבלעדי של החוק עבור הממשלה, המייצג הבלעדי של הממשלה בערכאות, ומי שקובע את העמדה שתוצג בשם השר לבית המשפט). המקור לדעתו הוא החוק לתיקון סדרי הדין האזרחי תשי"ח־1958, שבו נקבע כי "בכל הליך שהמדינה צד לו, תיוצג המדינה על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו".
כהנא החל במינוי נשים לתפקיד בשורת רשויות מקומיות, אך כבר בשבועיים שלאחר הקמת הממשלה החדשה דאג דרעי למנות עשרה הרכבי מועצות דתיות תוך התעלמות מהתקנות החדשות
באותו רגע נזכרתי בגמרא במסכת סנהדרין העוסקת בשופט שטעה, ומבחינה בין טעות שהמערכת מעדיפה להכיל, לטעות המחייבת ביטול של פסק הדין: "טעה בדבר משנה – חוזר; טעה בשיקול הדעת – אינו חוזר". "במחילה", שאלתי את כבודו, "סעיף 10 באותו חוק שהבאת כראיה לטענתך, קובע במפורש כי 'חוק זה אינו חל על עניינים בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק'. זה לא עניין של פרשנות אלא של פשט הטקסט של החוק. מה יכול להיות יותר ברור מזה?". תשובתו של מזוז הייתה מהממת: "הסעיף הזה הוא תקלה חקיקתית. הוא נוסח בצורה לא טובה ולא משקף את כוונת המחוקק". הקהל התעורר. אם התשובה הזו לגיטימית, תהיתי, מה יענה כבודו למי שיטען שחוק יסוד כבוד האדם וחירותו הוא "תקלה חקיקתית" של 32 ח"כים, שכזכור רובם הודו שלא הבינו על מה הם חותמים?
המקלות והגלגלים
כשכתבתי כאן לאחרונה על רפורמת חוק היועמ"שים, הסברתי שהיא חייבת לכלול זכות של השר לקבל ייצוג פרטי בבית המשפט במקרה של מחלוקת עם היועמ"ש, ואולם היועמ"ש עצמו צריך להתמנות במינוי מקצועי ולא פוליטי. הפוליטיקה הישראלית יעילה בהנפקת המחשות פשוטות לסוגיות עקרוניות. המאבק שמנהל דרעי נגד מינוי נשים לממונות במועצות דתיות, הוא דוגמה מעולה לבעייתיות שביועמ"שים פוליטיים.
כידוע, מינויים של מועצות דתיות הם עסק מסובך למדי. הגוף הממנה כולל את השר לשירותי דת, הרשות המקומית והרב המקומי, וכשהם לא מסונכרנים ביניהם, כל אחד יכול לתקוע מקלות בגלגלי זולתו. יש אומנם ועדת שרים לענייני מועצות דתיות, שיכולה לעקוף את המנגנון המסורבל, אולם ככלל היא נמנעת מלכפות את עמדתה.
מועצות דתיות גדולות, כמו זו שפועלת למשל בירושלים, הן כמו דירקטוריון המנהל מאות עובדים ותקציבים רבים: מפקחי כשרות, בלניות, רשמי נישואין, מפקחי עירובין ועוד. מה קורה כאשר לא מצליחים למנות מועצה? החוק קובע שהשר לשירותי דת ימנה צוות של שני ממונים, אחד מהם בשכר וחברו בהתנדבות. במקרה של מחלוקת בין הממונים, סמכות ההכרעה מסורה לראשון.
ב־2021 עתרה עמותת חדו"ש לבג"ץ בדרישה למנות נשים לתפקיד הממונה. המדינה התחייבה בפני בג"ץ לשנות את המצב, אולם הנושא נשאר תלוי ועומד עד שמתן כהנא נכנס לתפקיד השר לשירותי דת. כהנא אישר תקנות חדשות, בהן תקנה הקובעת כי "על השר למנות נשים לממונות בעלות סמכות הכרעה ולממונות בלא סמכות הכרעה, באופן שיאפשר ייצוג הולם לנשים בניהול מועצות דתיות". הוא אף החל במינוי נשים לתפקיד בשורה של רשויות מקומיות.
עם חילופי הממשלות, דרעי חזר לשלוט על המשרד לשירותי דת. דרעי לא מוכן למנות נשים משתי סיבות: הראשונה היא אידיאולוגית; יו"ר ש"ס לא מוכן להיררכיה שבה אישה תיתן הוראות לעובדי המועצה הדתית, והרב המקומי ייאלץ לעבוד מולה. השנייה היא פוליטית; כדי לשמר את בסיס התמיכה שלו, דרעי חייב להאכיל אינספור עסקנים, מאכערים ופונקציונרים המפצירים בו "ספחני נא אל אחת הכהונות לאכול פת לחם".
דרעי לא בזבז זמן. פיזית הוא אמנם לא יושב במשרד לשירותי דת, אולם שליטתו במשרד מוחלטת. בשבועיים שלאחר הקמת הממשלה החדשה דאג דרעי למנות עשרה הרכבים חדשים של חברי מועצות דתיות, תוך התעלמות מהתקנות החדשות. היועצת המשפטית של המשרד גליה קליין הבהירה למנכ"ל המשרד שהתקנות מחייבות מינוי נשים לתפקיד, וכי בפני השר עומדות שתי ברירות: למנות נשים או לשנות את התקנות. בש"ס לא רוצים לשנות את התקנות כדי לא לחטוף על הראש מהתקשורת, אז הפתרון שהגו היה תנועת מלקחיים: מתקפה נגד היועמ"שית, תוך כדי התעלמות ממנה.
גורם במשרד מספר שבזמן הדיון בממשלה על חוק היועמ"שים, דרעי התפרץ וטען שהיועמ"שית של המשרד לשירותי דת תוקעת מקלות בגלגלים ולא מאפשרת לשר לעבוד. במקביל, השר מלכיאלי קיבל הנחיה שלא להיפגש עם קליין ולא להתייחס אליה. בש"ס מעדיפים שכל היועמ"שים יהיו במינוי פוליטי, אבל לא מהסיבות של פורום קהלת. הפרדת רשויות וסוגיות של פילוסופיה פוליטית מעניינות אותם כשלג שלא ירד השבוע בירושלים. לפוליטיקאים עם אינטרס מגזרי צר, נוח יותר לעבוד עם כת חנפים, אומרי הן המשתחווים לשר. יועמ"ש עצמאי ובלתי תלוי הוא הסכר האחרון לפני הכפפת השירות לאזרח לאינטרסים של הפוליטיקה החרדית. האם מנסחי חוק היועמ"שים לוקחים את הנקודה הזו בחשבון?
