מן הסתם איני היחיד שמרבה לשפשף את עיניו לאחרונה כדי לוודא שהכותרות בתקשורת לגבי הרפורמה המשפטית אכן מופיעות שם. שוב ושוב קראתי את המילים פעמיים כדי להיות בטוח שאני לא הוזה, תוהה עד להיכן הדברים עוד יגיעו.
לא הפריעה לי ההתגייסות המלאה של רוב כלי התקשורת בישראל לטובת דברור המחאה. יש דווקא משהו מבורך בהורדת המסכות של מי שמתיימרים להיות "מערכות חדשות אובייקטיביות". טוב שידע כל מי שגולש באתר חדשות מוכר, צופה בערוץ טלוויזיה משפיע או מאזין לאחת מתחנות הרדיו הציבוריות שאת האקטואליה שלו הוא צורך דרך גופי תעמולה, גם אם בדרך כלל הם מצליחים להסוות זאת טוב יותר.
כן הדהימה אותי רמת המופרכות שמתנגדי הרפורמה ונציגיהם בתקשורת הגיעו אליה. מתברר שהאמירה הישנה והטובה על "קץ הדמוקרטיה" כבר לא מספיקה. הזעקות הבלתי נגמרות על "מות הדמוקרטיה", שהשמאל משתמש בהן זה יותר מעשור, שחקו כנראה את המשמעות המאיימת של המונח הזה, ויצרו צורך נואש בהפרחת מגוון הפחדות נוספות.
זה התחיל באיומים בפגיעה בעסקים בישראל ובמשיכת השקעות. האיומים הללו, אגב, כרוכים בפרדוקס לא קטן. המתנגדים לרפורמה עושים זאת הרי בשם הדאגה לשוויון ולמיעוטים, גם אם בפועל קשה להחמיץ שמדובר במחאת האליטה החזקה והעשירה. מובילי המחאה הם הגנרלים בדימוס, ראשי האקדמיה, מנהלי הבנקים או החברות הגדולות ובכירי ההייטק. האבסורד הוא שבשם האכפתיות לכאורה כלפי האוכלוסיות החלשות, המוחים מארגנים פגיעה זדונית בחוסנה ובכלכלתה של ישראל דרך הוצאת כספים מהמדינה; כאילו אומרים "מה שווה מדינת ישראל אם אנחנו לא שולטים בה". אל דאגה, המשכורות וההכנסות שלהם לא ייפגעו. את המחיר, אם יהיה, ישלמו בראש ובראשונה המסכנים שהמאבק מתנהל לכאורה בשמם ובפועל על חשבונם.
ואולם מתברר שאפילו איומי משיכת הכספים אינם מספיקים לתומכי שלטון המשפטנים. כך החלו לצוץ עוד ועוד כותרות על שלל תחומים נוספים שהעברת הרפורמה המשפטית תפגע בהם לכאורה, שלא לומר תרסק אותם כליל. יו"ר מפלגת כחול־לבן בני גנץ הזהיר, לפי אחד האתרים, ש"הרפורמה המשפטית תפגע בביטחון". כותרת באתר אחר איימה, בשם ה"שריונרים", ש"הרפורמה תפגע במערך המילואים".
באתר נוסף צוטט בכיר בתחום הרפואה שטען ש"מינוי שופטים לא מקצועיים יפגע בבריאות הציבור". אתר כלכלי ציטט את אזהרת ועד ראשי האוניברסיטאות כאילו "רפורמת המשפט עלולה לפגוע אנושות באקדמיה הישראלית". מתחרהו הביא את דברי נשיאי האוניברסיטאות ש"הרפורמה במשפט תביא לבריחת מוחות". כל דברי ההבל הללו פורסמו ככתבם וכלשונם, כביכול מפי הגבורה.
אם פגיעה בביטחון, בבריאות ובאקדמיה לא מספיקה, כותרת ראשית ציטטה פרופסור שהודיע: "אם הרפורמה תעבור, האסון למדע הישראלי יתרחש מהר יותר ממה שאנחנו מדמיינים לעצמנו והוא יהיה בלתי הפיך". וגולת הכותרת בעיניי: מאמר של כתבת סביבה באחד מגופי החדשות הגדולים בישראל קבע שהמהפכה המשפטית "תסכן את האוויר הנקי שאנחנו נושמים". לא חסר הרבה שמישהו יקבע ברצינות גמורה שגם הרעש בטורקיה הוא בגלל הרפורמה.
עצם הדיון על הרפורמה המוצעת ראוי בהחלט. פה ושם אפשר גם לקרוא ולשמוע טענות ענייניות והצעות חלופיות לאלו שהעלו רוטמן ולוין. אולם הן באות מפי המיעוט הקטן. רוב מתנגדי הרפורמה לא מוכנים לקבל אפילו רמיזה שיש שמץ של אמת בטענות נגד מערכת המשפט. הכותרות והטענות שהם מייצרים כל כך מופרכות והזויות, עד שקשה להחליט אם זהו מאבק ציני של אליטה שבשם השמירה על כוחה איננה בוחלת בשימוש מודע בטענות שאין בהן בדל אמת, או שמא אנחנו עדים למעין פסיכוזת המונים. מחנה שלם סובל מתגובה היסטרית וחסרת פרופורציה, ובאמת מאמין שביום שהרפורמה המשפטית תעבור יקרסו השמיים.
פרופסור מכובד ממתנגדי הרפורמה טען בעמוד הטוויטר שלו שכל חבר כנסת שיצביע בעד הרפורמה "מפר את כללי האתיקה של הכנסת", הלא הם נאמנות לערכי המדינה כיהודית ודמוקרטית, קידום החברה וטובת המדינה, וקידום שלטון החוק. מבחינתו אין בכלל מקום לדיון בין שני צדדים, אלא יש צד אחד צודק וצד אחר שהוא בלתי לגיטימי. ואולי זה כל הסיפור: האליטות המתנשאות שכל האמת אצלן, מול אספסוף ההמונים שמחשבותיו ותפיסותיו בלתי ראויות.
