מגילת העצמאות קובעת כי תיקבע חוקה לישראל. את החוקה זה יש לכתוב לפי עקרונות היסוד של המגילה – מדינה יהודית ודמוקרטית. אלא שעד היום לא נקבעה חוקה. כעת, הגיע הזמן.
הכנסת הראשונה, שנקבעה כאסיפה מכוננת שייעודה ניסוח חוקה לא עשתה כן. במקום זאת היא קיבלה את "החלטת הררי", לפיה הכנסת, כפי שתיבחר מעת לעת, תהיה מוסמכת לחוקק חוקי-יסוד שיהיו פרקים בחוקה העתידית. החלטת הררי לא קבעה מנגנון מיוחד כלשהו לחקיקת חוקי-יסוד, אך בשנים הראשונות נזהרה בניסוח חוקי יסוד כיאות למעמדם. חוק יסוד: הכנסת היה הראשון שנחקק (בשנת 1958) ונכללו בו הוראות בסיסיות שנועדו לקבוע כללי משחק יציבים שיהיו משוריינים מפני הרוב המזדמן (אז, מפלגת מפא"י).
כך במשך שנים רבות פעלה הכנסת כבעלת שני כובעים (או למעשה שלושה כובעים): סמכות לחוקק חוקים רגילים, סמכות לכונן פרקים בחוקה, וסמכות לתקן את אותם פרקים בחוקה. ועדיין השימוש בסמכות הכינון היה במשורה, כיאות לכובד המשקל של כינון פרקים בחוקה והצורך להשיג הסכמה רחבה חוצת מפלגות.
בשנים האחרונות החלה הכנסת לעשות שימוש מתירני בסמכויות הכינון או התיקון של החוקה. כך היה, למשל, בהתאמת 'חוק יסוד: הממשלה' כמעט מידי בחירות, לפי ההסכמים הקואליציוניים הרגעיים. בהתאם, בית המשפט הגיב לשימושים המתירניים בסמכות לכונן חוקי יסוד, בפיתוח דוקטרינות משפטיות שביקשו לחדד את ההבדלים הלא-כתובים בין הכובעים של הכנסת, כגון האיסור על שימוש לרעה בסמכות המכוננת והתיקון החוקתי שאינו חוקתי. דוקטרינות אלה ביקשו להבחין בין הסוגיות העקרוניות, הקובעות כללי משחק, שאליהן התייחסה החלטת הררי, לבין מימוש אינטרסים קצרי טווח של רוב מזדמן.
בליץ החקיקה של הקואליציה הנוכחית שמבקשת להפוך את סדרי השלטון בישראל מהווה נקודת מפנה בהליך הכינון החוקתי. לא עוד פסיעה בזהירות ומתוך הסכמה רחבה מפרק לפרק של החוקה, אלא שינוי הסדר החוקתי הנוהג, ומתוך שאיפה לממש אינטרסים מידיים של רוב מזדמן. וכל זאת ללא הסתתרות מאחורי רצון כביכול לדאוג לכלל האזרחים במדינה, אלא מתוך אמונה מוצהרת שהרוב המזדמן רשאי לקדם את הרצון שלו ורק שלו, כאילו המדינה היא של הרוב שהצליח לגבש קואליציה ורק שלו.
כך נוצר רגע חוקתי חדש שבו כללי המשחק שהתוותה החלטת הררי נשברו: עבור הקואליציה השולטת היום בכנסת, אין הבדל בין חוק רגיל לחוק יסוד. שניהם נועדו לשרת אותה ורק אותה. כך, החלטת הררי, כפי פירושה הנוכחי המעוות, נותנת לכאורה בידי הקואליציה הנוכחית את היכולת לפגוע ברעיון הבסיסי ביותר של הדמוקרטיה שמשמעו קיום בחירות שוות. עם מערכת בתי משפט שבידי הממשלה, ומערכת מימון עתירת הון שמאפשרת שליטה בתקשורת, הבחירות הבאות עלולות להיות פורמליות בלבד.
כיון שנשברו הכלים לכינון חוקה פרקים-פרקים, מדינת ישראל הגיעה לנקודת שבר חוקתי, שמחייבת נסיגה מהחלטת הררי. צריך לחזור לרעיון המכונן שקבעה הכרזת העצמאות ושעמד בבסיס הבחירות לאסיפה המכוננת. בשנת ה-75 למדינת ישראל אין מנוס מכינון חוקה עכשיו, על בסיס עקרונות היסוד שהכרזת העצמאות מגדירה.
כינון חוקה מתחייב גם בשל העובדה שהמשבר הנוכחי שאנו מצויים בו חושף בקיעים חמורים בקרבנו, בקיעים שפוגעים ביכולת להמשיך לחיות ביחד מתוך תחושה של כיבוד הדדי ויחס שוויוני לכל אחת ואחד. תהליך כינון החוקה צריך להיות מכיל ומיושב, שבו לכל חלקי החברה הישראלית יש קול ומקום סביב השולחן. תהליך המבוסס על ליבון של בעיות משותפות וחיפוש במשותף אחרי פתרונות שישקפו את טובת הכלל ואת זכויות הפרט. חברות רבות פעלו כך ותהליך הכינון היה תהליך מאחד שחיבר בין קבוצות ויצר מכנה משותף חזק ומכבד. גם מסיבה זו אין מנוס מכינון חוקה עכשיו.
עם כל המורכבות של החברה הישראלית ואתגריה הייחודיים, כינון החוקה אינו משימה בלתי אפשרית. כל שצריך לעשות זה לשים בצד את האינטרסים המיידיים הצרים, להכיר באנושיות ובזכויות של כל האזרחיות והאזרחים, ולחשוב ביחד על הפתרונות הראויים. כך עשו חברות אחרות, וכך גם ניתן וצריך לפעול גם בישראל.
ההסדרים החוקתיים חייבים להתקבל בהליך מיוחד שיבטיח קבלת החלטות ערכית, "חוקתית", שקולה, המסתכלת על טווח ארוך, ולא בפזיזות ובפוליטיקה צרה וקצרת רואי. הליך קבלת החוקה צריך להבטיח, ככל הניתן, קבלת החלטות לטובת הכלל ולהקטין את ההשפעה של אינטרסים אישיים, ומפלגתיים-מגזריים או של רשות שלטונית אחת. והחשוב מכל: הליך קבלת ותיקון החוקה צריך להבטיח דיאלוג אמיתי, הסכמה רחבה, התדיינות (דליברציה), השתתפות וייצוג הולם ולערב את הציבור באופן רחב ומכיל. זאת, מאחר שרק הליך כזה, שבו לכל חלקי הציבור תינתן הזדמנות שווה ונאותה להשתתף, יכול להקנות לגיטימיות דמוקרטית לשינויים בזהות החוקתית של המדינה בכפוף לעקרונות מגילת העצמאות, לקביעת כללי המשחק הפוליטי, להגנה הראויה על זכויות הרוב הדומם או המיעוט החלש פוליטית.
הצעתנו היא לפיכך כי תמונה לאלתר ועדת הכנה לגיבוש הפרוצדורה לכתיבת חוקה, שתורכב מנציגי כל הסיעות החברות בכנסת ישראל, נציג לכל סיעה, ובראשה יעמוד הנשיא. ועדה זו תכין בתוך 30 ימים ממועד כינוסה מודל מוסכם לכינון חוקה.
