כולם מדברים כעת על מערכת המשפט ועל כוחה לטרפד מדיניות ממשלתית. כדי להשיג משילות, מסבירים לנו תומכי הרפורמה המשפטית, חובה להשיב את האיזון בין הרשויות שהופר בעשורים האחרונים. הבוחרים מצביעים לנציגיהם בכנסת, אבל זו איננה מושלת באמת כל עוד הכול נתון לאישורו של בית המשפט העליון, שנטל לעצמו זכות וטו על החלטות מדיניות, פוליטיות וכלכליות.
אלא שהמאבק ברפורמה מזכיר לנו שדה נוסף של חוסר משילות, שאליו פחות שמים לב: ארגוני העובדים בישראל. התנועה לאיכות השלטון שיגרה השבוע פנייה דחופה להסתדרות העובדים הכללית, וקראה לה להצטרף להשבתת המשק ביום שני הקרוב: "הרפורמה המשפטית תפגע גם בהסתדרות", אמר עו"ד אליעד שרגא. "מצפים מהם לא לשבת על הגדר אלא להצטרף למחאה". גם ראש האופוזיציה יאיר לפיד פנה אל יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד, לפי פרסומים, בבקשה שיצטרף למאבק. כך עשו גם ארגוני חברה אזרחית, חברי כנסת בהווה ובעבר ומארגני המחאה.
כל אלה מחזרים אחר ההסתדרות משום שהם מבינים את כוחה. כל חברה במשק יכולה להחליט על השבתת העבודה ביום שני הקרוב, אם כך תבחר. כל עובד רשאי גם לא להגיע לעבודה ולשבות, אך יידרש לשאת בתוצאות האפשריות – פיטורים, אובדן שכר או נטילת יום חופשה. אלא שרק גורם אחד במדינת ישראל מחזיק בידיו את "נשק יום הדין": השבתה מוחלטת של המשק הישראלי, שמותירה את העובדים מוגנים מפני השלכות. רק גורם אחד מחזיק בידיו את היכולת לפגוע פגיעה אנושה בכלכלה ובממשלה, שתאלץ אותה לשנות מסלול ולסגת מהכוונות לערוך רפורמה במערכת המשפט. הפגנות שבועיות זה טוב ויפה, וכמה חברות הייטק שישבתו לכמה שעות זה נחמד לכותרות, אבל לא מייצר מספיק נזק. כשאתה מבקש לחולל נזק של ממש, כדאי לפנות לגוף שמוכר כמחולל הנזק הרציני ביותר במדינה: ההסתדרות.
בתגובתו לפניות הנרגשות הללו כתב יו"ר ההסתדרות ש"השיח והשסע הפוליטי" אכן מדירים שינה מעיניו, אבל הסתייג: "לא אגרר למצב שבו אסכן את האחדות שהובלתי בבית של העובדות והעובדים בישראל. לא אכנס לוויכוח הפוליטי שחוצה את המדינה. את עוצמתה וכוחה של ההסתדרות אפעיל מול כל ניסיון לפגוע בזכויות עובדים, ובשעה הנכונה".
בהסתדרות לא מתכוונים כרגע לשעות לבקשות ולהצטרף למחאה. בר־דוד רואה ברפורמה המשפטית סוגיה פוליטית, ואין לו כוונה לנקוט צד, ובצדק מבחינתו. העובדים שתחת חסותו באים מכל הקשת הפוליטית, ויש לו מגינים נאמנים גם במפלגות הימין ובעיקר בליכוד. אין לו שום סיבה לעורר ניכור בשם ויכוח שההסתדרות כרגע איננה צד לו.
אבל מי שנשם לרווחה נוכח סירובו להצטרף למחאה, מוטב לו שיקרא בדקדוק את המכתב של בר־דוד. המשפט החשוב בו הוא: "ישראל היא מדינת חוק, ואת הסמכות להשבית את המשק יש רק ליו"ר ההסתדרות". מי שבאמת מודאג ממשילות צריך לתהות מדוע איש אחד מחזיק בכוח רב כל כך, עד שעיני הכול נשואות אליו בשעת מבחן שכזו.
היכולת לשנות את מדיניות הממשלה באמצעות החלטה של ארגון עובדים היא המשמעות האמיתית של כוח השביתה העוצמתי שהענקנו להסתדרות, כמעט בלי שום מגבלות. זהו שדה אדיר של היעדר משילות, לא פחות מבית המשפט העליון. ההסתדרות בחרה הפעם לשבת על הספסל, אבל במקרים רבים אחרים היא הפעילה את הכוח הזה כדי לשנות החלטות ממשלה.
חִשבו למשל על הרפורמה בנמלי הים, שהוכרזה לראשונה ב־2005 והושלמה רק לפני שבועות ספורים, עם מכירתו של נמל חיפה לחברה פרטית. במשך שני עשורים ניסתה המדינה להפריט את נמלי הים, שהציגו ביצועים גרועים ונשלטו בידי ועדי שאלטר לוחמניים במיוחד. הסכמים נחתמו והופרו ומיליארדים הועברו לעובדים ללא תמורה, עד שהמדינה התייאשה מיכולתה להפריט את שני הנמלים שבבעלותה ובניהולה, ובחרה להקים מאפס שני נמלים חדשים, שיופעלו על ידי חברות פרטיות, רק כדי לא להישלט בידי הוועדים. אין לשער כמה זמן וכסף אבדו בדרך.
דוגמאות נוספות לא חסרות: מחברת החשמל, שעשרים שנים נדרשו לרפורמה בה ועדיין נותרה חברה ממשלתית עם תנאים מיטיבים; דרך רשות שדות התעופה, שאיומיה לשבות באוגוסט משיגים לוועד את כל מבוקשו; ועד אינספור סיפורים קטנים על ועדים ביחידות ממשלתיות – הטאבו, רשות המיסים ועוד ועוד – שוועדיהם מתנגדים לכל סוג של ניסיון ממשלתי להתייעלות ורפורמה.
וכמו במקרה של בג"ץ, שעצם האיום במעורבותו מספיק כדי ליירט הצעות חוק והחלטות ממשלה, כך די באיום השביתה, גם ללא מימושה, כדי לשבש החלטות ולסכל מדיניות. כאשר ממשלת ישראל מבקשת להעביר רפורמה, גדולה או קטנה, אבל לא מצליחה לפעול בשירות האזרחים ששלחו אותה רק משום שיו"ר ההסתדרות הוא "היחיד שבסמכותו להשבית את המשק" – זהו היעדר משילות במלוא מובן המילה.
