סבי וסבתי ז"ל נאבקו על זכותם של יהודים לא לעבוד בשבת, בתקופת השפל הגדול בארה"ב בשנות השלושים. יהודים רבים בארה"ב היו אז בין מקימי ופעילי האיגודים המקצועיים, ונאבקו למען זכויות בסיסיות של עובדים שכיום אנו רואים אותן כמובנות מאליהן: שכר מינימום ראוי, מספר שעות עבודה סביר, תנאי עבודה בריאים ובטיחותיים, הגנה מפני התעמרות ופיטורים שרירותיים, מניעת הלנת שכר ועוד.
זוהי נטייה פנימית ושורשית בתודעה ובחינוך היהודיים – להיאבק נגד עוולות, להגן על החלשים, לדאוג לזכויות עובדים, ולעמוד כנגד בעלי כוח ושררה. התורה היא שהביאה לעולם כבר לפני אלפי שנים מצוות יסוד ביחסי עובד ומעביד: "לא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר, עָנִי וְאֶבְיוֹן… בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ" (דברים כד).
מצבנו טוב יותר לעומת ארה"ב של לפני מאה שנה, אבל בל נשלה את עצמנו: גם כיום העובדים זקוקים למי שיגן עליהם וייאבק על זכויותיהם ועל תנאי העסקתם. בין מעסיק עתיר ממון וכוח ובין העובד הבודד, ישנם פערי כוחות אדירים שמזמינים באופן אוטומטי כמעט התעלמות מצורכי העובד ודרישותיו, פגיעה בזכויותיו ודריסתו בידי המנגנון. גם עובדים בעלי משכורות גבוהות הבטוחים במעמדם ובכוחם, בהייטק או בכל תחום אחר, יכולים למצוא עצמם בן־רגע לבד, נפגעים ונטולי זכויות, קורבנות לאפליה, מושלכים לעת זקנה, מפוטרים בשרירות לב, נתונים להתעמרות או נדרשים לעבוד בהיקף שעות בלתי אפשרי.
המעסיק הוא אומנם "בעל הבית", אבל העובדים אינם חלילה כלי עבודה, חפצים או אמצעי ייצור שהוא יכול לעשות בהם כרצונו. הם בני אדם. מגיע להם יחס הוגן, שכר ראוי ותנאי עבודה הולמים. יש להם קול, יש להם צרכים. הם עובדים, לא עבדים.
כדי להבטיח את זכויות העובד הקטן ולגשר על פערי הכוחות מול המעסיק, נתונה לעובדים הזכות הבסיסית להתארגן ולהתאגד יחדיו, ולשאת ולתת מול המעסיק על תנאיהם כקבוצה. המעסיק "לא סופר" את העובד הבודד, אבל כשהעובדים מאוגדים הוא חייב להקשיב להם ולדון איתם על תנאי העסקה ראויים והוגנים. זהו תפקידה הקריטי של העבודה המאורגנת ושל גופים כמו ההסתדרות, גם בימינו אנו.
אך כדי שהמעסיק יקשיב לעובדים המאוגדים ולא יתעלם מהם או יחליף אותם, נדרשים כללי משחק מחייבים, היוצרים את עולם יחסי העבודה ומאזנים את כוחו של המעסיק. הכלי המרכזי בתחום זה הוא זכות השביתה. זוהי יכולתם של העובדים המאוגדים לאיים כי אם המעסיק לא יקיים איתם משא ומתן הוגן, הם ישביתו את מקום העבודה ויהיו מוגנים בידי החוק. הם אומנם לא יקבלו שכר על זמן השביתה, אך גם לא יהיו נתונים לתביעה בגינה. הצעת החוק של ח"כ שמחה רוטמן תפגע קשות בזכות השביתה וביכולת העובדים להילחם על זכויותיהם. ללא הכלי הבסיסי הזה המעסיק יתעלם מהם, יפטר אותם ויתבע אותם על גרימת נזק, והעובדים יהיו נתונים לחסדיו. במצב כזה, הם לא יוכלו לעמוד על זכויותיהם ולדרוש את התנאים הבסיסיים המגיעים להם.
על הפסוק "כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים… אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", דרשו חז"ל: "עבדיי הם, ולא עבדים לעבדים". האדם הוא עבדו של א־לוהים ולא של אדם אחר.
