אמש (13.2) שודרה בקשת הסדרה "גוף שלישי" שיצרו שירה חדד, דרור משעני ושי קפון. מצוידת בסטארים, וקונפליקט אתי שעוד לא יצא לנו להיתקל בו, גוף שלישי כיוונה את עצמה להיות מיוחדת – יהלום בתיבת האוצר הקטנה של הטלוויזיה הישראלית. ולאחר צפייה בפרק הבכורה, נותר רק לתהות, האם היא עשתה זאת?
לפני התשובה, הנה העלילה בקצרה: אלי (רותם סלע ) ועידו (יהודה לוי) הם זוג נשוי, אוהב ומיוסר. היא עורכת ספרותית, והוא עורך דין בעל משרד קטן. חייהם היו יכולים להתנהל על הצד הטוב ביותר, לו היו מצליחים להגשים את משאלתם המיוחלת: להביא ילד לעולם. אחרי טיפולי פוריות לא מוצלחים, מחליטים השניים להביא ילד בהליך פונדקאות וכאן נכנס לתמונה חן בן עטר (גל מלכה), אם חד הורית שזקוקה נואשות לסכום כסף גדול ומסכימה לשמש כאם הפונדקאית. בתפקיד הצלע הרביעית בסיפור – הקולנוען תומר חמו (ליאור רז), במאי החולם להוציא לאור ספר וכך נולד קשר מיוחד ולא מאוד בריא בינו לבין אלי.
כבר מגילוי הנרטיב של הסדרה, אפשר לראות ש"גוף שלישי" היא הילד החדש בכיתה, זר בין כל הסיפורים הקלאסיים – פוליטיקה, דת, תל אביב, ירושלים וכל מה שסופר ועוד יסופר. זרותו של הילד החדש, מביאה את הצופים לשאת עיניים ולתהות, האם זו בעצם סדרה שכבר ראינו בעבר?
למרות שזו בין הפעמים הראשונות שנושא הפונדקאות השנוי במחלוקת פוגש את הקהל הישראלי בסלונו, הסדרה מתכתבת עם נוסח מאוד ברור של הרבה סדרות ישראליות. המתכון כולל בין השאר סצנות שמאדירות את הדרמה הכבדה על פני התסריט, דיאלוגים מעט מופרכים וניחוח שמשדר אי אמינות. כל אלו מביאים לעובדה שלמרות הבשורה החדשה, את "גוף שלישי" אנחנו כבר מכירים.
בהקשר הזה, נביט על הקאסט, שהוא אמנם מצומצם אך ניכר שנבחר בקפידה. אמנם צמד הכוכבים ממתגי הפוסטרים של הסדרה הם יהודה לוי ורותם סלע, ומשחקם אכן מגיע למקומות מסקרנים ויפים, אבל חובה להתמקד במי ש'שיחקה אותה' וזו גל מלכה. את מלכה ודאי זיהיתם כזאת ששיחקה בריונית במדי צה"ל בשם חגו, שמיררה את חיי מפקדותיה ב "מפקדת", והיו לא מעט שחשבו שחגו תשאר לנצח האייקון של מלכה, ויכולות המשחק שלה יסתכמו במבטים מזרי אימה. עכשיו אפשר לאכול את הכובע, בתוספת תיבול אם צריך.
ב"גוף שלישי", מלכה שלפה את כל הקלפים ובנתה דמות מדויקת, בועטת ואמינה להחריד, אשר כל עוקץ היוצא מפיה הוא מוצדק ואף ראוי. בקסם שלה, היא רגע אחד לביאה טורפת ובשנייה לאחר מכן טליה נטרפת. הדרמה הכבדה מיטיבה עימה הרבה יותר מאשר עם שלושת השחקנים הראשיים שלצידה – סלע, לוי וליאור רז, אשר למרות עברם המפואר מתקשים להתנער מאופיים, שמוכר לצופה הישראלי כאילו היה חבר הילדות שלהם.
ובכל זאת, ולמרות הכל – עם הקסם של "גוף שלישי" אי אפשר להתווכח. רוב הסצנות שבה עשויות רגש טהור, שמציף כל פריים בדמעות. הטקסט בנוי בצורה מדוקדקת, ומפזר את הכאב ברמה נסבלת, ומעוררת הזדהות גם יחד. על שילוב מורכב וכמעט בלתי אפשרי כזה, חייבים לתת את הקרדיט. ליבנו נשבר יחד עם זה של אלי ועידו, ואיש לא יוכל להכחיש את רצונו להציץ קדימה אל סופו המאושר או המר של מסעם המורכב.
כאשר נלך איתם, צעד אחר צעד, נוכל סוף סוף להבין אם למרות האתגר שבדבר, יוכלו שחקני ויוצרי הבית להעניק לנו דמויות ישראליות חדשות ויותר מזה – סיפור ישראלי חדש.
