הקונצרט "הדור הבא" שהתקיים בסוף השבוע במסגרת פסטיבל אילת למוסיקה קאמרית, היה היחיד שבו נותרו כסאות ריקים באולם. אולי זה מפני שהקהל המבוגר ברובו המוחלט שמגיע לפסטיבל הזה רואה בנגינת ילדים ונוער אנקדוטה יותר מאשר חוויה מוסיקלית "אמיתית", אולי זה מפני שהקונצרט התקיים בשלהי הפסטיבל ורוב הקהל כבר נטש את עיר הקיט הדרומית.
זה היה קצת חבל כי לפחות בעיניי היה זה אחד משיאיו של הפסטיבל השנה, אם לא ה-שיא בה' הידיעה. אם להתמקד בשלושה מששת הנגנים הצעירים שניגנו בו, מדובר בשלושת ילדי משפחת פילרסדורף, המתגוררים עם הוריהם בבאר-אורה ולומדים במרכז המוזיקה הים האדום באילת. ראשון עלה חנוך פילרסדורף, ילד בן שש(!) שניגן קונצ'רטו לכינור של באך ועוד יצירה קצרה של פרנץ קרייזלר. כל הורה לילדים בגיל הזה היה פשוט מוחא כפיים בהתלהבות רק מהיכולת לעמוד על במה מול קהל, אבל תוסיפו לזה את השליטה בכלי הלא-פשוט לנגינה ואת הדיוק הנדרש בביצוע יצירה מוכרת יחסית, ותקבלו לסתות נשמטות לאורך כל השורות באולם "תרשיש" במלון דן, המארח הרשמי של הפסטיבל שבו נערכו כל הקונצרטים. אחריו עלה אחיו, יוחאי בן השמונה, פסנתרן מחונן שהפליא ללהטט עם אצבעותיו על הקלידים וניגן בין השאר יצירה מורכבת של פרוקופייב. האחות השלישית היא לילך פילרסדורף, בת 10 ונגנית כינור אף היא, שניגנה שלוש יצירות בביטחון של כנרת מנוסה ובוגרת.
מוזיקה קלאסית נחשבת, ובצדק בהתחשב באחוז שיער השיבה שנראה באולמות, כתרבות לקהל מבוגר. יש עוד חלוקות תרבותיות, אבל נדבר רגע על הגיל. קונצרט כמו זה שעליו כתבתי לעיל הוא המקף המחבר בין הדורות. הוא זה שמוכיח שלמוזיקה הזו יש המשכיות, ושיש גם ילדים ונוער שמתעניינים בה, מתמקצעים בה, ועושים זאת היטב. העובדה שמי שכן בא לאולם היו בין השאר חבריהם של הנגנים הצעירים הייתה משמחת לא פחות מנגינת הילדים, ונוסיף לכך את אלמנט המרחק – לא פשוט לנהל בית ספר למוזיקה קלאסית בפריפריה כה מרוחקת. לפיכך, כל מחיאת כפיים לנגנים הייתה מכוונת גם ללאוניד רוזנברג, מנהל בית הספר והמנהל המקצועי המיתולוגי של הפסטיבל, ולצוות המורים בבית הספר.
מלבד הקונצרטים הקלאסיים לפסטיבל מסוג זה, כמו זה שבו נוגנה הסימפוניה השלישית של בטהובן וקונצ'רטו לצ'לו של שומאן, גם השנה הוכיחו מארגני הפסטיבל כי הם יודעים לנוע ולנוד בין מרחבי הז'אנר ולספק קונצרטים ומופעים כמעט לכל אוזן ולכל טעם. המופע של דואו מארק אליהו, שמנגן על כלים עתיקים מהמזרח ונחשב לכוכב ישראלי בינלאומי מהגדולים שפועלים כיום, היה מלא מפה לפה וסחט מחמאות גם מאנשים שהם אינם הקהל הטבעי של כלי מוזיקה כמו קמאנצ'ה, ורגילים יותר לשמוע כינור ופסנתר. גם מופע הפלמנקו המשולב עם מוסיקה ספרדית עתיקה זכה לתשואות נלהבות, האורטוריה המודרנית "יוסף ואחיו" של המלחין הישראלי עילם רותם והאופרה הדרמטית שחתמה את הפסטיבל, "המלך ארתור".
Video: אמיר אברמוביץ'
בקונצרט, שכאמור בעיניי היה אחד משיאי הפסטיבל, דיבר ראש עיריית אילת אלי לנקרי. הוא הכביר במילים חמות על האירוע, והגדיר אותו כאיכותי ביותר המתקיים בעיר. כמה אנשים המקורבים להנהלת הפסטיבל לחשו אחרי דבריו שכדאי שהדברים יהיו מעוגנים גם תקציבית, ושהגיע הזמן אחרי 17 שנה של פסטיבל שמבטיח ומקיים לתת לו מקום קבוע בתקציב השנתי של העיר, ולא להמשיך בשיטה הנוכחית שבמסגרתה נאלצים מארגניו לאכול מהיד לפה, ובכל פעם מחדש לחשוש לקיום הפסטיבל בשנה הבאה. האולמות המלאים מדברים בעד עצמם, והשקעה ממסדית-עירונית משמעותית וקבועה בפסטיבל הזה שווה ולו כדי שנזכה לראות את האחים לבית פילרסדורף מנגנים על הבמה באולם "תרשיש" גם כשיהיו בגילאי העשרים והשלושים שלהם.
