אם לשפוט לפי האיומים של סין בעניין טאיוואן והלוחמנות שלה כלפי ארה"ב, כולל שליחה של בלוני ריגול מעל שמיה, הממשלה הסינית בהנהגת שי ג'ינפינג לא עומדת להתפייס עם אמריקה עד הפריימריז והבחירות לנשיאות ב-2024. כתוצאה מכך, המתמודדים הרפובליקנים בבחירות המקדימות ומי שינצח בהן, ישקיעו ככל הנראה הרבה זמן ומאמץ בטענה שהם יהיו הכי חזקים מול סין.
מזכיר המדינה לשעבר מייק פומפאו, ששוקל גם הוא להתמודד על המועמדו הרפובליקנית לנשיאות, פרסם לאחרונה ספר שמתאר את שנותיו בממשלו של דונלד טראמפ, ומשמש גם כניסיון לשכנע את המצביע הרפובליקני. לקראת סוף הספר הוא מציג דיוקן מאוד לא מחמיא של טראמפ – יריב פוטנציאלי במרוץ לנשיאות – והצצה לעמדות שלו בעניין סין.
פומפאו כותב שנאום שנשא ב-2020, בו האשים את המפלגה הקומוניסטית הסינית בדחייה ממושכת של מסירת מידע חיוני על נגיף הקורונה ובניסיון להסתיר את תפקידה של המדינה באסון הבינלאומי, עורר עליו את זעמו של הנשיא שי ג'ינפינג, שהרים טלפון כועס לטראמפ. זה מצידו הסתובב וזעם על פומפאו, ואמר לו שאם יכעיס את שי, הוא עלול לסכן אספקה של ציוד מגן אישי מסין ואת "הסכם הסחר שלנו", והוסיף, "תפסיק כבר, למען השם!"
פומפאו מציין שבדיקת ההתבטאויות הפומביות שלו בשבועות שאחרי תעיד שהוא ציית לפקודה של טראמפ. אבל, הוא מוסיף, "לא שמחתי כשהנשיא צייץ שסין עושה עבודה טובה במאבק בנגיף", והרעיף שבחים על שי. פומפאו כותב שהוא הבין את הנסיבות – במיוחד ההסתמכות האמריקנית על ציוד מגן סיני – אבל הכעס שלו נוטף מכל אות: "לעולם לא נשכח ששי איים על חייהם של אמריקנים על ידי מניעת ציוד מציל חיים פשוט כי בחרתי לומר את האמת".
אם פומפאו יתמודד לנשיאות, יהיה לו המעמד לטעון שטראמפ לא היה מספיק קשוח כלפי סין, ולהשתמש באנקדוטות כמו זו – סביר להניח שהוא לא יהיה היחיד שישמיע את הטענות האלה. אדם אחר ששירת בממשל טראמפ וחושב לרוץ לנשיאות, היועץ לביטחון לאומי לשעבר ג'ון בולטון, טוען בזיכרונות שלו מהבית הלבן שטראמפ "התחנן בפני המנהיג הסיני שי ג'ינפינג לעזרה פוליטית מבית, והכפיף את הביטחון הלאומי לצרכיו הפוליטיים".
ומה לגבי מושלת דרום קרוליינה לשעבר ניקי היילי, שהכריזה אתמול (ג') רשמית על התמודדותה לנשיאות? היא יכולה להצביע על מאמציה (שלא תמיד היו מוצלחים) למתן את ההשפעה הבינלאומית של סין בזמן שכיהנה כשגרירת ארה"ב באו"ם בממשל טראמפ.
אם טראמפ יתייצב על במת העימות הרפובליקני ויטען שאף אחד לא היה קשוח יותר עם סין ממנו, אפילו הדמוקרטים יוכלו להצטרף לפומפאו, בולטון והיילי בהכחשת הדברים.
כדאי להזכיר גם שבעוד למושל מדינה אמריקני אין השפעה על מדיניות החוץ הפדרלית, רון דה-סנטיס – מועמד חם לנשיאות ב-2024 – יכול להצביע על החלטות שלו בפלורידה שאסרו על מוסדות סיניים לרכוש קרקעות, חסמו חוזים עם חברות טכנולוגיה סיניות, ומנעו מאוניברסיטאות בפלורידה לקבל מתנות מגופים זרים.
למעשה, כמעט כל מי ששואף לכתר הנשיאותי ב-2024 – רפובליקנים ודמוקרטים כאחד – יכול להצביע על יחס אגרסיבי לסין לאורך השנים.
אם ביידן יהיה המועמד הדמוקרטי בשנה הבאה, הוא ייבחן על פי הרקורד שלו מול סין ויוכל להצביע על מספר הצלחות בתחום, כולל המאמצים התקיפים שלו למנוע גישה סינית למוליכים למחצה מתקדמים ולכלים שבעזרתם מייצרים אותם.
אך אי אפשר להכחיש שביידן איחר למסיבה ביחס שלו לסין. ב-2019 למשל הוא אמר כי "הם לא אנשים רעים, אבל נחשו מה? הם לא מתחרים בנו ", ו"אף אומה אחרת לא יכולה להשיג אותנו, כולל סין. ספגתי ביקורת על כך שאמרתי את זה". וההחלטות שקיבל במהלך פרשת בלוני הריגול סיפקה חומר טרי למבקרים רפובליקנים. בשבוע שעבר, לפני שביידן ומזכיר המדינה אנתוני בלינקן סוף-סוף החליטו לפעול בעניין, היילי צייצה: "תפילו את הבלון. בטלו את הטיול של בלינקן. תאשימו את סין ישירות. ביידן נותן לסין לדרוך על כולנו. הגיע הזמן להפוך את אמריקה לחזקה שוב".
לפי סגנית מזכירת המדינה וונדי שרמן בסוף דצמבר, לקראת השנה החדשה התכוון ביידן "לשמור על קווי תקשורת פתוחים" עם בייג'ינג ו"להתבסס על דיון פורה" שניהל עם שי בנובמבר. הסבירות שזה יקרה צנחה מהר יותר מבלון הריגול מול חופי דרום קרוליינה.
ביידן רוצה יציבות והפחתת מתיחות עם סין. ייתכן שהוא עדיין פועל על פי זיכרונות מיחסיו, כיו"ר ועדת החוץ של הסנאט, עם נשיא סין ג'יאנג דזה-מין, שפתח את סין למערב בשנות ה-90. אבל זה היה לפני הרבה זמן, והעידן של דזה-מין היה שונה בתכלית מתקופתו של שי. כל מתמודד רפובליקני יוכל לטעון שהאינסטינקטים של ביידן בעניין סין הם ישנים, עייפים והרבה יותר מדי בוטחים.
