במסגרת הדיון על הרפורמה המשפטית, פרסמו הייטקיסטים, כלכלנים, יוצאי יחידות שונות ואחרים אינספור גילויי דעת ומכתבי מחאה שונים. המוטיב החוזר הוא: אנחנו האנשים הנאורים והחכמים שסוחבים את המדינה על הגב שלנו, הרבה מעבר לתרומה היחסית של האוכלוסיות האחרות ולכן אין מקום לשינוי השיטה.
בעבר, באמת היה קבוצה אחת שהתבלטה במיוחד בעשייה למען המדינה, בצבא, בתעשייה וכדומה. למרות זאת, בעשרות השנים האחרונות המגמה השתנתה וכמעט כל קבוצה בחברה הישראלית מצאה את מקומה לתרום. הדתיים הלאומיים בצבא (כ-40% ממסיימי קורס קצינים מגדירים עצמם כדתיים) ובתעסוקה, חרדים בארגונים התנדבותיים (הצלה, זק"א, ידידים) והדרך עוד מתבררת, בנוסף כמובן לאנשי הימין החילוניים נמצאים בכל החזיתות.
למעשה, הקבוצה שבעבר שלטה נדחקה הצידה לטובת קבוצות אחרות שלפי אופיין תורמות לחברה ועוד יתרמו. ישנם עוד מתרסים מעטים שבהם השליטה עדיין מוחזקת בידיה של קבוצה אחת שנלחמת למנוע מאחרים להיכנס לרמות הגבוהות, לדוגמה – בית המשפט והאקדמיה. המקומות הללו נשלטים בצורה של "חבר מביא חבר" ללא ביקורת עניינית ובכך הם משמרים את כוחם שם, ובציניות של קוזאק נגזל מתלוננים על אפליה.
אני שואל את עצמי, איך יכול להיות שאנשים שאוחזים בדעה שלי, ששירתו ביחידות הכי קרביות, למדו תארים מתקדמים באקדמיה ועובדים בהייטק, לא מוצאים מקום להביע את דעתם? למה כל המחאות שקמות ומצוירות כלגיטימיות הן רק מצד שמאל?
הגיע הזמן להרים את הראש ולא לפחד לדברר את הערכים שלנו או להתנצל שזאת דעתנו. אנו תורמים ונמצאים בכל קרן של האלונקה שקוראים לה מדינת ישראל.
יצאו לא מעט חומרי הסברה על הרפורמה המסבירים לעומק את הצורך בה. לפחות עם חלק מהנקודות גם גדולי המתנגדים לא יכולים להתווכח, אך הם בכל זאת אינם מתייחסים כמעט לתוכן, ונשאלת השאלה מדוע.
הסיבה היא שהם לא סופרים את מי שחושב אחרת מהם, מבחינתם רמת הטיעונים של תומכי הרפורמה היא כמו של ילד בכיתה ג' אל מול פרופסור בעל ניסיון חיים עשיר. הוויכוח מבחינתם כלל לא מתחיל.
בצעירותי כשהדרכתי בתנועת נוער היה לי חניך שלא ראיתי במשך שנה. זכרתי אותו כקטן ומפונק, אולם כשפגשתי אותו ראיתי שהוא התבגר משמעותית ופתאום נהיה לגבר. אם הוא היה נשאר בתנועה לא הייתי שם לב להתפתחותו כי הייתי רגיל למצב שאני מכיר אותו ברמה מסוימת. בהקבלה למתרחש כעת במדינה, זה המצב שהשמאל רגילים אליו. כדי שבכלל יתייחסו אלינו צריכה לצאת מחאה מאותם מקומות בדיוק שמהם הם מוחים, כדי שיבינו שגדלנו ואנחנו לא נופלים בשום דבר מהם. רק לאחר מכן יהיה אפשר לנהל דיון אמיתי וכן על התוכן.
ברוך הירש הוא דתי לאומי, לוחם שייטת במיל' ומנכ"ל חברת הזנק
