מדינות המפרץ הקטנות אך העשירות משתמשות במשאביהן כדי לקנות כוח והשפעה ברחבי המזרח התיכון. זוהי עובדה ידועה. אולם התנאים האזוריים מעולם לא היו בשלים כמו עכשיו, כדי לייצר קפיצת מדרגה ביכולתן לייצר שינוי במאזן הכוחות האזורי. ישראל אינה יוצאת דופן בהקשר הזה, וההתעניינות של איחוד האמירויות ברכישת חברת הפניקס הישראלית היא הדוגמה הבולטת ביותר לכך.
רעידת האדמה האחרונה סיפקה אף היא דוגמה מובהקת לתהליך הזה. משלחות מכל רחבי העולם הגיעו בשבוע האחרון לטורקיה, בניסיון להיאבק נגד השעון ולסייע בחילוץ ניצולים חיים. ואולם בין כל מאמצי החילוץ בלטה מגמת ההתגייסות של מדינות המפרץ לעזרת טורקיה וסוריה, תוך שיתוף פעולה עם משטרו המוקצה של בשאר אל־אסד. הסיוע לסוריה טומן בחובו פוטנציאל שהוא מעבר להושטת עזרה הומניטרית לנפגעי אסון. בנתונים מסוימים הוא עשוי לייצר תשתית להידברות עם המשטר הסורי, שבתורה אולי תיצור תנאים לשיפור המצב במדינה ולסיום מצב המלחמה.
לפי שעה השאיפה הזו נראית רחוקה, אולי אפילו בלתי אפשרית, בעיקר בגלל המעורבות האיראנית בסוריה. אבל היא בהחלט מתכתבת עם ניצני מגמת ההידברות שהחלה בחודשים האחרונים בין נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן ובין המשטר הסורי. התהליך עד כה היה איטי, לעיתים מגומגם, וכנותו הייתה מוטלת בספק. בין השאר בשל הערכה שהמגעים הם חלק מאסטרטגיית הבחירות של ארדואן, שעד רעידת האדמה ניסה למכור לקהל הבית שלו מסר פופוליסטי של שיבת מיליוני הפליטים שמצאו מקלט בטורקיה, חזרה לסוריה.
מהזווית הישראלית העניין העיקרי הוא בהתנהלותן של סעודיה, איחוד האמירויות וקטאר מול סוריה. בכתבה שפורסמה ביומון הסעודי "אוקאז" הדגיש בית המלוכה כי "העזרה אינה תלויה בשום אג'נדה פוליטית או צבאית, אלא נועדה לספק עזרה לעם הסורי הסובל"
כעת מצטרפות לתהליך המהוסס הזה מדינות נוספות. השבוע, למשל, לאחר נתק של 11 שנים, הגיע שר החוץ הירדני איימן ספדי לביקור ראשון בדמשק, וממנו המשיך לביקור "סולידריות" בטורקיה. אז נכון שירדן עצמה היא מדינה שזקוקה ללא מעט עזרה, ובכל זאת היא מציעה עזרה הומניטרית לנפגעי הרעש. הממלכה אף פתחה בית חולים שדה בטורקיה, והתארגנה לשיגור משלוחי סיוע אוויריים ולמעבר שיירות אספקה דרך גבולה המשותף עם סוריה. לירדנים יש ענין לפתח את התקשורת עם המשטר הסורי, בעיקר כדי לנסות לשלוט בהברחות הענק של סמים מסוריה, דרך ירדן, למדינות המפרץ. ההברחות, בהיקף של מיליארדי דולרים, מאורגנות על ידי מיליציות סוריות השולטות באזורי הגבול הסמוכים לירדן, בגיבוי איראני. כך שגם המחווה הירדנית אינה מנותקת מההקשר המפרצי.
בכל מקרה, ההתגייסות המפרצית לטובת טורקיה וסוריה בולטת במיוחד. עומאן, בחריין וכוויית פתחו גשר אווירי לאספקת עזרה הומניטרית, ובשיחות שהתקיימו בדרג הגבוה ביותר, בין השליטים לנשיא ארדואן, הם הביעו נכונות לעזור. אולם מהזווית הישראלית העניין העיקרי הוא בהתנהלותן של סעודיה, איחוד האמירויות וקטאר מול סוריה. בכתבה שפורסמה ביומון הסעודי הרשמי "אוקאז" הדגיש בית המלוכה כי "העזרה אינה תלויה בשום אג'נדה דתית, פוליטית או צבאית, אלא נועדה לספק עזרה לעם הסורי הסובל". הטקסט הזה נועד לכאורה להבהיר כי לסיוע הסעודי אין שום קשר לאסד או למשטר בדמשק, שבריאד מתעבים במיוחד. ועדיין יש כאן סימן שאלה מסקרן, האם למחווה ההומניטרית הזו יהיה המשך.
מי שלא המתינו הם האמירותים, אחת המדינות הבודדות שיש להן קשרים דיפלומטיים עם דמשק. האמירותים הקצו סכום נאה של 50 מיליון דולר לעזרה לסוריה ולטורקיה. בשנתיים האחרונות הם עומדים בחוד החנית של התהליך לחידוש היחסים בין סוריה למדינות ערב, בעיקר כדי להחליש את ההשפעה האיראנית בסוריה. בשנה שעברה אף יצא נשיא סוריה בשאר אל־אסד לביקור נדיר באיחוד האמירויות. במקביל חידשו האמירותים גם את יחסיהם עם טורקיה. עד לא מכבר הייתה איחוד האמירויות המדינה העוינת ביותר לטורקיה בקרב מדינות המפרץ, בגלל תמיכת טורקיה וארדואן בתנועת האחים המוסלמים. בביקורו בטורקיה הכריז שליט האמירויות על השקעה בהיקף של 10 מיליארד דולר בטורקיה.
אולם המתחרה מספר אחת של האמירויות בהשקעות בטורקיה היא כמובן קטאר, שהיא גם בעלת ברית אסטרטגית של אנקרה. בתקופת החרם המפרצי על קטאר עמדה אנקרה לצד דוחא. ב־2020, בטקס שנערך בארמונו של הנשיא ארדואן באיסטנבול, החזירו הקטארים טובה והתחייבו להשקיע 15 מיליארד דולר בטורקיה, כולל מיליונים בנמל איסטנבול. במקביל נחתם הסכם עם קרן העושר הקטארית לרכישת אחזקות בסדר גודל של 10 אחוזים בבורסה של איסטנבול. בשנים האחרונות, עם התמוטטות הלירה הטורקית, הציעו הקטארים לטורקיה אשראי כדי לתמוך במערכת הפיננסית שלה.
כעת, בעקבות רעידת האדמה צפויה ההשפעה המפרצית על הכלכלה הטורקית, ועימה על ארדואן וממשלתו, להעפיל לגבהים חדשים. זו תהיה תחרות מעניינת במיוחד בין קטאר לאיחוד האמירויות, במיוחד ערב בחירות היסטוריות בטורקיה. עד רעידת האדמה היו הבחירות צפויות להיערך במאי הקרוב. כעת מרחף מעליהן סימן שאלה גדול. בימים האחרונים הופרחו בטורקיה בלוני ניסוי, בניסיון לבדוק את הדופק בעניין דחיית הבחירות. בעיקר בעקבות מחיר הדמים ששילמו עשרות אלפים שמצאו את מותם ברעידת האדמה בגלל השחיתות הממארת בענף הבנייה, המעורר כעס גובר על הממשלה בטורקיה, כולל על ארדואן עצמו. בדוחא ובאבו־דאבי עוקבים מקרוב ומתכננים את מהלכיהם בעקבות השינויים הגדולים שצפויים להתרחש בטורקיה.
ובינתיים בלבנון
אבל טורקיה היא רק חלק מהפאזל האזורי הגדול. ובפאזל הזה יש מקום מיוחד גם לקשרים מעניינים שמתפתחים בין קטאר ללבנון. בחודש שעבר הודיעה ממשלת קטאר על הצטרפותה לקונסרציום של חברות המשקיעות בחיפושי גז בלבנון, בעקבות החתימה על ההסכם הימי בין ישראל לשכנתה מצפון. הקטארים מחזיקים עתה ב־30 אחוזים משני בלוקים במים הכלכליים של לבנון. לא ברור מתי יתחילו חיפושי הגז שם, ומה ירוויחו הקטארים , אם בכלל. דבר אחד בטוח: דוחא כבר הרוויחה דיבידנד בדמות השפעה פוליטית אזורית, וחיזוק ניכר במעמדה הבינלאומי.
השבוע אפשר היה לראות כיצד ההשקעה הקטארית מתורגמת להשפעה פוליטית ובינלאומית. ביום שני התכנסה בביירות ועידה בינלאומית. במפגש, בדרג שגרירים, השתתפו ארה"ב, סעודיה, צרפת, מצרים, ולראשונה גם קטאר. המארח היה ראש ממשלת לבנון נג'יב מיקאתי. על סדר היום של הוועידה היה מצבה החמור של לבנון. לפתחו של מיקאתי הונחה אזהרה כי על רקע ההתמוטטות הכלכלית וכישלונו המתמשך של הפרלמנט הלבנוני לבחור נשיא, המדינות המשתתפות בוועידה ישקלו מחדש את יחסיהן עם ביירות. לבנון מתנהלת כבר שלוש שנים עם ממשלה קרואה, ומאז חודש אוקטובר גם בלי נשיא. החיים בה הפכו לבלתי אפשריים. אזרחיה מתנהלים ביום־יום בלי אספקה סדירה של חשמל ומים, ורבים הגיעו לפת לחם. בבתי החולים חסרות תרופות, והמצב הוא כלאחר ייאוש.
המסר החד־משמעי לראש הממשלה מיקאתי היה: עזרה בינלאומית ללבנון תגיע אך ורק לאחר שייבחר נשיא חדש, ויבוצעו הרפורמות הפיננסיות הנדרשות כדי להזרים את המיליארדים המבוקשים ממוסדות פיננסיים בינלאומיים להבראת הכלכלה הלבנונית. אבל לבנון מצויה בתסבוכת פוליטית, חברתית, אתנית ודתית מתמשכת, בין שני מחנות שבאופן גס אפשר לחלקם בין תומכי תנועת חיזבאללה הנשענת על איראן ובין המתנגדים לה. הקרע הזה בא לידי ביטוי גם בכשל המתמשך לבחור נשיא. אחת־עשרה פעמים התכנס הפרלמנט הלבנוני בניסיון לבחור נשיא, וכשל. לאיש מן הצדדים לא נמצא הרוב הדרוש כדי להבטיח את בחירתו של נשיא חדש.
על רקע מצבה הנורא של לבנון בולט השדרוג במעמדה הבינלאומי של קטאר, שלראשונה גם משתתפת בתהליך. לעת עתה שורר ערפל סביב מה שהתרחש השבוע בוועידה, ואילו הסכמות, אם בכלל, נדונו בה. אבל לפרשנים הלבנונים ברור למדי ששום הסכמה לא תקום בלי אשרור של חיזבאללה, ונכון לעכשיו אין כזה. החידוש, אם אכן קיים, הוא בהצטרפותה של קטאר לתהליך, שבאופן מורכב וערמומי, מאחורי הקלעים, תאפשר אולי לבחור מנהיג חדש ללבנון – סוג של מועמד אמצע הדרך, כזה ששום צד בקרב המחנות בלבנון לא יתנגד לו נחרצות.
אבל, טוענים הפרשנים הלבנונים, צריך להבין שקטאר היא אומנם צלע אחת מחמש המדינות המשתתפות בוועידה, לצד ארה"ב, סעודיה, צרפת ומצרים. בפועל משתתפות בוועידה שש מדינות. המדינה השישית היא איראן, המיוצגת על ידי הקטארים. ובנתונים הנוכחיים קשה לראות כיצד האיראנים יאפשרו לקטארים להגיע למועמד נשיאותי מוסכם בלבנון, אם המשמעות תהיה פגיעה במעמדה של חיזבאללה במוסדות הלבנוניים ובאינטרסים של איראן במדינה.
האם למעמדה החדש של קטאר כשותפה בקונסרציום הגז הבינלאומי של לבנון תהיה השפעה בעניין? בעבור חיזבאללה, נושא הגז הלבנוני הוא עניין מרכזי, הן מבחינה כלכלית והן על תקן המגן הלאומי. קטאר נכנסת לזירה הלבנונית כמחליפתה של רוסיה בקונסורציום. היא מגיעה לכאורה על תקן של כוח ניטרלי, בזירה מלאה בכוחות מנוגדים. הסעודים תמכו כל השנים במחנה הסוני בלבנון, וניסו לחבל בעליית כוחה והשפעתה של איראן באמצעות תנועת חיזבאללה השיעית, ואילו הצטרפותה של קטאר לוועידה היא סוג של הכרה בהשפעה האיראנית בלבנון. ואם כן, אולי למרות הכול יש לה סיכוי לשחק את התפקיד הבלתי אפשרי של מתווכת בין המחנות בלבנון.
לזכותה של קטאר יעמוד התפקיד שמילאה בשיקום לבנון לאחר המלחמה עם ישראל ב־2006. שנתיים לאחר מכן נחתם בקטאר הסכם דוחא, שסלל את הדרך לבחירות בלבנון ולמינוי נשיא חדש. אחר כך ידעה לבנון תקופה של פריחה, והכלכלה צמחה בקצב שנתי של תשעה אחוזים. האם בקטאר חושבים שיוכלו כעת לחזור על ההצלחה ההיא? בקיץ האחרון תרמה קטאר 60 מיליון דולר לתשלום משכורות לאנשי צבא לבנון. ההערכה היא כי המועמד שמקדמת קטאר לתפקיד הנשיא הבא הוא לא אחר מהרמטכ"ל הלבנוני הנוכחי, הגנרל ג'וזף עאון. למרות שם משפחתו, אין לו קשר לנשיא הנוכחי שתוקף כהונתו פג. זוהי כנראה דרכה של קטאר להבטיח את השקעותיה בקונסורציום הגז הלבנוני, על ידי יצירת מנופי השפעה בפוליטיקה של ארץ הארזים.
