כידוע מפלגות הקואליציה נתמכות על ידי תושבי הפריפריה ותושבי ערי הפיתוח, ותוצאת הבחירות האחרונות משקפות את העובדה שהערים שבהם שיעור התמיכה לליכוד היה הגבוה ביותר בארץ, בסדר יורד, הן דימונה, קריית שמונה, בית שאן, אור עקיבא, קריית עקרון, טירת הכרמל, אור יהודה, שלומי, חצור הגלילית, שבהן זכה הליכוד בשיעור של 43% – 50% מקולות הבוחרים. גם הציונית הדתית זכתה לשיעור ניכר מקולות הבוחרים ביישובי הפריפריה, כך לדוגמא הצביעו 25.5% מהבוחרים בקרית מלאכי, 24.5% מהבוחרים בשדרות, 21.4% מהבוחרים בצפת, 16.1% מהבוחרים בבית שאן, 15.9% מהבוחרים באופקים ו- 15.8% מהבוחרים בדימונה למפלגה זו.
אין כל ספק שתושבי הפריפריה אוהבים את הממשלה, השאלה היא האם גם הממשלה אוהבת אותם וגומלת להם על התמיכה בה? בימים האחרונים פרסמה הממשלה טיוטת הצעות ביחס לשינוים מבניים בתוכנית הכלכלית לשנים 2023 – 2024, שצפויה להגיע לדיון בשבוע הבא בישיבת הממשלה. בין מטרות התוכנית הופיע הסעיף "עידוד לימודי השכלה גבוהה בקרב חיילים משוחררים", במסגרתו הוצע לבטל את מנגנון העידוד הקיים כיום לפיו חיילים משוחררים מהפריפריה או כאלו הלומדים במכללות בפריפריה זכאים למלגה בגובה שכר לימוד בשנת הלימודים הראשונה. במקום זאת מוצע להעניק מלגות לכל חייל משוחרר על פי המצב הסוציואקונומי שלו ללא קשר למוסד הלימוד שבו הוא לומד. לכאורה משתמע שההסדר המוצע הוגן ומפנה את המשאבים בהתאם לקושי הכלכלי ויותר מכך. לדברי כותבי התוכנית, הדבר ימנע הסטה של סטודנטים ללמוד במוסדות לימוד שלא בהכרח היו מעדיפים ללמוד בהם אלמלא המלגה. עם זאת, התיאור המופיע בתוכנית חלקי ביותר ומפספס חלק מרכזי וחשוב ביותר הנוגע להקצאת המשאבים הציבורית להשכלה גבוהה בישראל.
כיום לומדים במכללות הציבוריות כ-70 אלף סטודנטים לתואר ראשון ושני ואילו באוניברסיטאות לומדים כ-140 אלף סטודנטים ולגופים אלו מקצה המדינה באמצעות המועצה להשכלה גבוהה תקציב הנושק ל-13 מיליארדי שקלים. רוב רובו של הכסף (כ- 85%) מוקצה לאוניברסיטאות ורק כ- 15% מוקצים למכללות, זאת בעוד שבמכללות הציבוריות לומדים כ 50% ממספר הלומדים באוניברסיטאות. ראוי להדגיש שפער תקצוב עצום זה לטובת האוניברסיטאות מוסבר גם בהקצאת כספים לצורכי מחקר.
פיתוח הפריפריה ואיתו גם פיתוח היכולת לרכוש השכלה קשור במידה רבה ביכולתן של המכללות להתפתח, להרחיב את היקף המחקר הנעשה בהן, להגדיל את מספר חוגי הלימוד, לקלוט סגל אקדמי בכיר ולצמוח. ראוי עוד להדגיש שבמקומות רבים ברחבי העולם, רוב המכללות הישראליות היו יכולות להיקרא אוניברסיטה, זאת בהסתמך על התשתית הפיזית, האנושית והמחקרית שלהן, ובהקשר זה אזכיר שבאנגליה כל גוף אקדמי שבו לומדים יותר מ 1,000 סטודנטים רשאי להגיש בקשה להיקרא אוניברסיטה. וכן, בגרמניה הממשלה אינה מפלה בתקצוב בין אוניברסיטאות מחקר לבין אוניברסיטאות המכשירות לתחום היישומי.
כעת מוצעת תוכנית כלכלית שפוגעת בהקצאת המלגות לתושבי הפריפריה הלומדים במכללות הפריפריה, הקצאה שעל אף שמהווה חלק קטן ביותר מהתקציב הציבורי הכולל המופנה להשכלה גבוהה בישראל, עשויה לפגוע בצורה לא מבוטלת במכללות הציבוריות. התוכנית הכלכלית המוצעת בוחרת סעיף אחד, מלגות ליוצאי צבא מן הפריפריה, תוך התעלמות מהתמונה המלאה, אך אין זה מן הראוי לערוך שינוי כזה ללא דיון רחב בחלוקת כלל התקציב הציבורי המוקצה להשכלה גבוהה. חיוני לבחון את ההקצאה כולה ולא רק לקבוע שינוי שיוביל להסטת משאבים ציבוריים מהמכללות הציבוריות אל המוסדות האקדמיים האחרים – שינוי שיפגע בראש ובראשונה במוסדות הממוקמים בפריפריה ובתושבי הפריפריה.
