פרשת השבוע, פרשת "משפטים" עושה לנו הרמה להנחתה.
פרשת השבוע שקראנו השבת בבתי הכנסת השבת, פרשת משפטים, מתכתבת עם המתרחש כיום בישראל.
מצד אחד בפרשה ניצב העיקרון החד משמעי ״אחרי רבים להטות״ (שמות, כג, ב). אין שאלה, הרוב קובע! כשיש מחלוקת או שאלה. הרוב האנושי הוא המחוקק, הוא האמצעי להכרעת החוק, לפסיקת הלכה. כך אומרת התורה וכך גם מבינים החכמים בתלמוד (בבלי, בבא מציעא נ״ט עמוד ב).
יחד עם זאת בגאונות הטיפוסית כל כך לתלמוד הבבלי, בדרכו החדה והייחודית, לצד האמירה הכל כך חד משמעית על עליונות הרוב ניצבת לה התראה: ״לא תהיה אחרי רבים לרעות״ (שמות, כג, ב) – אותו פסוק קורא בו זמנית: זהירות! הרוב לפעמים הוא אמצעי לעשיית רע! כח עשוי להוביל לריב וחלילה לפגיעה באחר, החלש או המיעוט.
התורה והמסורת היהדות דורשות מאיתנו חשיבה, עשייה, והתנהלות מורכבות. מצד אחד לנהוג על פי הרוב ובו זמנית בזהירות מפני הרוב, נדרשים כאמור כל העת בלמים ואיזונים: נכון שאחרי רבים להטות, אבל גם לא תהיה אחרי רבים כי לפעמים הם לרעות.
בדרכה הטיפוסית קוראת לנו התורה להימנע מדיכוטומיות, המסורת טובעת מאיתנו מורכבות: לא עוד שחור לבן, לא עוד רוב מוחלט, בזהירות, על מנת שלא נהייה אחרי רבים לרעות.
בשעה שהחברה הישראלית שסועה כל כך דווקא בשאלות של ניהול מערכת משפטית לצד עקרון הכרעת הרוב ראוי לעצור ולבחון את הסוגייה גם מתוך המסורת היהודית והמסקנות שעולות ממנה.
הפסוקים ומסורת הקריאה שלהם מוצאים לנכון להציב תמרור אזהרה ייחודי דווקא כאשר ישנו ציבור גדול, רוב חד שמשמעי, שנוטה יחדיו, בהסכמה גורפת, לצד אחד. נדמה שמה שהפסוק מורה עליו הם לא רק האיסור להרע או האיסור לענות – אלא דווקא האיסור ללכת ביחד גדול שעשוי להיות בעל כשלים בשל היותו רוב. הפסוק מניח שישנו צורך להזהיר באופן מיוחד מפני הליכה אחר הרוב, הכרח לחזק את הרתיעה ללכת עם הרבים בגלל שאלו בקלות עשויים להוביל לרע. כך, מסתתרת בחלקי הפסוק הנחה בדבר הסכנה והמכשול שקיימים בקבוצת רוב – קל לה להיות עיוורת ולנטות לרוע, יש בפסוקים איתות לקלות שבה אנו נוטים לעתים להצטרף לרוב גם אם הוא שלילי, וללכת אחרי הרבים מבלי איזונים ובלמים. מדרש ההלכה מכיר בכך שקשה להביע עמדה שהיא בניגוד לעמדות שסביבך.
אני מבקשת לשקף את התפיסה היהודית כפי שמופיעה בפרשה ובמסורת הפרשנית היהודית, ושמציבה לפיננו שאלות וסימני קריאה. נדמה לי שעיקרון חשוב שניצב לפנינו הוא שיש בכח של הרוב סכנה, דרך אחת לאזן את 'אחרי רבים להטות' היא תודעת שיש צורך לבלום ולהיות מודע לכך שלפעמים "לא תהייה אחרי רבים" משום שהם עשויים "לרעות".
