עוצמתה של הפגנת ההמונים ביום שני בשבוע שעבר מול הכנסת בירושלים הבהירה היטב, לכל מי שעוד היה לו ספק, שהמשבר הציבורי סביב הרפורמה המשפטית עמוק ביותר. עבור מתנגדי הרפורמה לא מדובר בעוד סוגיה אחת מרבות הנתונה במחלוקת ציבורית, אלא באיום ממשי על אפשרות הקיום שלהם במדינת ישראל. מנגד, גם בקרב תומכי הרפורמה לא מדובר באירוע זניח. עבור מרביתם, מהלכי החקיקה שמובילים השר יריב לוין וח"כ שמחה רוטמן הם הזדמנות אחרונה להחזיר לישראל את אופייה הדמוקרטי, שלתפיסתם נגזל ממנה. פעם אחר פעם הציבור אומר את דברו בקלפי, ומנגנונים לא דמוקרטיים מעקרים את הכרעתו.
והנה דווקא ברגע הקריטי הזה, כשאזרחי ישראל נאבקים על השאלה באיזו מין דמוקרטיה הם רוצים לחיות, נעדרים משני המחנות מבוגרים אחראים שינהלו את המשבר. ממחנה הימין, המכונה לעיתים גם "מחנה נתניהו", נעדר הבריח התיכון, נתניהו האיש. ראש הממשלה אומנם יושב בלשכתו, מנהל את ענייני המדינה ועוסק בשלל נושאים וסוגיות. אולם מהשיח הציבורי סביב הרפורמה הוא נעדר לחלוטין, ולא ביוזמתו. קביעתה של היועצת המשפטית לממשלה שעקב משפטו נאסר על נתניהו לעסוק בכל הקשור ברפורמה, מונעת ממנו לתפוס עמדת הנהגה בניהול המשבר. אפילו מתן התייחסות פומבית למאמצי הפשרה נאסר עליו בידי עו"ד גלי בהרב־מיארה, בפרשנות קיצונית במיוחד למושג ניגוד העניינים. וכך, מכל בכירי הקואליציה נאלם דווקא קולו של נתניהו.
במקביל, גם ממחנה המתנגדים נעדרת דמות המסוגלת לקבל הכרעות כבדות משקל. ראש האופוזיציה יאיר לפיד מתנהל כמי שטרם הפנים את תוצאות הבחירות. מי שהאזין לנאום שנשא שלשום במליאת הכנסת שמע פוליטיקאי יהיר, מתנשא, הפועל בהתעלמות גמורה מתוצאות הבחירות ועסוק בניסיונות לעקוף את הכרעת הבוחר הישראלי, ואיננו שותף לשיח ולהסכמות. ואילו יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ מוכן לשבת לשולחן בתנאים שפויים יותר, אך ספק רב אם בכוחו הפוליטי המוגבל הוא מסוגל לנהל משא ומתן על פשרה עם הקואליציה.
מי שאולי כן יכול להיכנס לתוך הריק הזה, אילו התבקש, הוא נציג הרשות השופטת, שגורלה עומד להכרעה. לא מדובר בנשיאת העליון בהווה אסתר חיות, ואף לא במשנה שלה, עוזי פוגלמן, אלא דווקא בשופט יצחק עמית. חיות ופוגלמן קרובים שניהם לגיל הפרישה, ולא יהיו מסוגלים לקחת אחריות למהלכים דרמטיים. דווקא השופט עמית, הנחשב למבריק במיוחד ולפי שיטת הסניוריטי אמור להתמנות לנשיא הבא של בית המשפט העליון, הוא בעל היכולת והאינטרס החזקים ביותר להגיע להסכמה.
האם אפשר להושיב את השניים הללו, נתניהו ועמית, לשולחן של שיח והסכמה? ברגע זה התשובה שלילית. אולם אם המטרה היא טובת המדינה והחברה, צריכה להימצא דרך לעשות זאת.
