כל השבוע התרוצצו לי בראש התמונות של השוטרים הצועדים לפני מחנה מתנגדי הרפורמה וחוסמים לכבודם צירים, ובמקביל של השוטרים שבועטים בראשו של יהודי שנלחם נגד עקירת הנטוע, ובאמצע חברת הכנסת לימור סון הר־מלך, עם השביס לראשה, לכודה בטבעת של שוטרים ונתיבי איילון חסומים במפגינים בחסות משטרת מחוז תל אביב.
ומצאתי שבמקום לכעוס אני צוחקת צחוק מר ומלא בוז. כי על זה החברים של אסתר חיות שובתים ויוצאים לרחובות ומפרקים את החברה וקוראים למלחמת אחים. על החקיקה הבררנית ועל האכיפה הבררנית ועל המשפט הבררני.
החודש מחק בית משפט השלום בתל אביב שני כתבי אישום שהגישה נגדי התביעה המשטרתית כחלק ממסע רדיפה שקוף. שניהם נמחקו עקב רשלנות התביעה שלא הותירה לבית המשפט ברירה. שניהם, כמו ארבעת כתבי האישום שבהם עדיין מתנהל דיון הוכחות, נסמכים על עבירות לכאורה שכל כולן אכיפה בררנית בוטה, כמו ריסוס כתובות גרפיטי וקשירת קשר בשיחות ווטסאפ, בטריטוריה שאין בה לא חוק ולא סדר, כתבי אישום שכל תכליתם להרחיק אותי ואת הפעילים מהשטח, לבל נתעד את אוזלת היד של המשטרה ונפריע לאשליית הדו קיום בשכונות הכבושות בדרום תל אביב שהופקרו לגורלן.
האכיפה הבררנית היא עצם ההתנהלות בשטח, בחדרי החקירות ובבית המשפט. בדרום תל אביב, ביו"ש, בנגב, במחאות ובהפגנות. אבל האכיפה הבררנית היא גם המסר. והמסר הוא פשוט, בוטה, לא מתחבא, ואכזרי: בהם (כלומר כל מי שאינו ימין או מתנחל או חרדי) ננהג בכפפות של משי, כי להם יש צבא של חברים רעשניים בתקשורת וחברי כנסת שנועצים שיניים ולא מרפים ושופטים אוהדים שמכירים את אבא, ועורכי דין מתוגמלים שלא חוששים לתבוע את המשטרה. ובכם ננהג בכפפות של ברזל, כי לכם אין תקשורת לוחמנית ואין חברי כנסת שיילחמו בשבילכם בלי להציץ בחשש מעבר לכתף ואין כסף לתחזק סוללה של עורכי דין והשופטים לא אוהבים אתכם ממילא. או במילים פשוטות: כי זה הכול עניין של פוליטיקה, כדאיות ויח״צ, ואנחנו לא שווים.
כי המסתנן המסומם בגינת לווינסקי שווה יותר.
ולכן אנחנו נחסמים ברשתות על שיתוף דברי הסתה של השמאל (כרגע, למשל, אני חסומה בפייסבוק משום ששיתפתי את הפוסט הממריד של זאב רז). לכן מרחיקים אותנו בכוח הזרוע ובכוח הצווים מבתים של אישי ציבור בעוד שמפגיני שמאל מורשים להתיישב על סף דלתו של שר בממשלה ולהדביק את עצמם לשער. לכן מרחיקים אותי באיומי מעצר מכל מחאה של השמאל בזמן שהם מורשים להתקרב אלינו ומסתובבים ומצלמים בתוך הפגנות הימין באין מפריע. לכן עוצרים אותי על ריסוס המילים "שטח הפקר" על לוח מודעות נטוש ושבור ברחובות המזוהמים של נווה שאנן בזמן שהמפגינים נגד נתניהו ונגד הרפורמה המשפטית גונבים טנקים ומרססים כתובות מרי והסתה לעין המצלמה. לכן המשטרה מאפשרת להם לחסום את נתיבי איילון אבל משסה בנו פרשים כשאנחנו חוסמים את דרך לח"י. לכן מגישים נגדי כתב אישום על קשירת קשר בשל שיחת וואטסאפ פרטית בזמן שרון חולדאי ואולמרט מאיימים מול המצלמה בשפיכות דמים ובמלחמת אחים. לכן עוצרים אותנו בלילה ומחזיקים אותי במעצר בית כמעט 3 חודשים באמתלה של מסוכנות בזמן שהמסתננים חופשיים לשדוד, לדקור ולאנוס.
ולכן המשטרה סוגרת עשרות תלונות על תקיפה ואיומים שהגשנו נגד מסתננים ופעילי שמאל, על אף ההצהרות של עדי ראייה ולמרות הראיות המצולמות לתקיפה פיזית וחבלה, אבל מזמנת אותנו לחקירה על כל תלונת שווא קטנה.
כי אכיפה בררנית זה גם כשפעילה של "אימהות נגד אלימות" שכמעט שוברת לי את הגב לעיני שוטרים לא נעצרת ולא נחקרת. אכיפה בררנית זה כשמסתנן סודני שמצולם מקלל, מאיים ויורק עלי לא נעצר ולא נחקר. אכיפה בררנית זה כשמסתנן שאומר לי בנוכחות שוטר "אני אשחט אותך" לא נעצר ולא נחקר. ואכיפה בררנית זה כשהתיק נגד א' שפתח לי את הראש באירוע בפארק שרון נסגר מחוסר ראיות למרות התמונות והעדים. אבל כשאני אומרת לפעילת שמאל בחיוך לעגני "את תקבלי מכות", אני נעצרת, נחקרת ועומדת למשפט על איומים. וכשאני מתעדת שוהה בלתי חוקית צועקת עלי שזו המדינה שלה ומן הראוי שאחזור לרוסיה או למרוקו, אני נעצרת, נחקרת ועומדת למשפט על הסגת גבול של מסתננים בארצי.
הרפורמה המשפטית מתחילה בראש הפירמידה, אבל היא חייבת לזלוג ולהקיף את כל מערכת אכיפת החוק, החל ממדיניות המעצרים, דרך החוקרים, התביעה והפרקליטות, וכלה בשופטים בכל הערכאות. אסור שמערכת אכיפת החוק תשמש כלי לדיכוי מחאה. לא מטעם המדינה ולא (כמו במקרה שלנו) מטעם המערכת עצמה.
