שנים ארוכות של הייפ בלתי פוסק ליוו את Hogwarts: Legacy, המשחק החדש של הארי פוטר, עד שהוא יצא למחשבים ולקונסולות השבוע. ההבטחה שלו נשמעה כמעט בלתי אפשרית: שחקנים יוכלו לחוש את חוויית החיים של תלמידים בהוגוורטס. הם ילמדו מגוון ענק של קסמים, יתחברו לחברים חדשים, יגלו סודות נסתרים וכמובן יילחמו בקונספירציה אפלה שמאיימת על כל העולם הקסום. מי לא רוצה דבר כזה? אפילו המדור, שכבר מזמן עבר את שלב ההתלהבות מעולמה של ג'יי־קיי רולינג, מצא את עצמו ממתין בשקיקה להשקה. ובכן, כגודל הציפייה גודל ההצלחה, אם לא יותר. פשוט מדובר במשחק אדיר.
הבסיס העלילתי פשוט ויעיל: השחקן מעצב לעצמו דמות שתפתח בלימודי השנה החמישית בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות בשנת 1899. מהר מאוד מתגלה שנסיבות כלשהן מעניקות לדמות כוח שהופך אותה לאידיאלית למאבק באיום חדש על עולם הקסמים: מרד של גובלינים בהובלת דמות מסתורית ומפחידה. כך, בדיוק כמו בסיפור המקורי, הדמות צריכה לנווט בעולם המורכב של הוגוורטס ובמקביל להילחם בכוחות האופל לצד מורה זקן ונבון.
בלי לדעת כמעט דבר על המשחק לפני שהושק, המדור החל ליצור לעצמו דמות. במחווה לשערורייה המטופשת על אמירות "טרנספוביות" כביכול של רולינג, הוא עיצב תלמידה בעלת חזות אולפניסטית בשם שרה מכשפוביץ'. המשחק נפתח, ודי מהר התברר שצוות הפיתוח ידע מה הוא עושה. המראה יפהפה, המשחקיוּת נקייה, וקאסט המדובבים מושלם. אחרי פתיחה קצרה ומסורתית למשחקים כאלו שמטרתה להכיר לשחקן את הכללים הבסיסיים, הוא נכנס היישר אל האולם הראשי של בית הספר, שם מצנפת המיון מונחת על ראשו והוא נבחר (או בוחר) לאחד מארבעת הבתים. כיוון שהמדור מרגיש שגריפינדור הם חבורת טהרנים מנופחים, שרה מכשפוביץ' הלכה לרייבנקלו, הבית של העילויים.
מכאן השחקן נזרק אל המים העמוקים של העולם הקסום של הוגוורטס. "אוולאנץ'", הסטודיו הקטן שאחראי למשחק, הצליח להקים לתחייה את הטירה במלוא תפארתה: מסדרונות ארוכים ומגדלים גבוהים, חדרונים מסתוריים ומדרגות נעלמות, ציורים מדברים, תלמידים מפטפטים, מורים נוזפים – הכול. מדובר במבוך צבעוני וענק, ובעזרת מפה וחוש ניווט השחקן לומד את מיקום הכיתות, מהן דרכי הקיצור ואיך לעזאזל לפתוח את החדרונים הקטנים האלה שמניבים בונוסים כיפיים (רמז: נדרש ראש מתמטי).
אבל כל היופי העיצובי הזה לא היה שווה הרבה אם המשחקיוּת הייתה מאכזבת, וכאן נכנס האלמנט החזק השני של המשחק: הוא כמעט כמו סימולטור. עם כל מטלה מוצלחת שהשחקן ממלא וכל אזור חדש שהוא מכיר, הוא הולך וצובר ארסנל של לחשים, כישופים וקסמים שיהיו מוכרים לכל מי שקרא את הספרים או צפה בסרטים, ומיד יהיו מובנים היטב גם למי שאיכשהו לא מכיר. בעזרת הקסמים הללו (ושרביט שגם הוא נקנה בסצנה מלאה בנוסטלגיה חמימה) אפשר למשוך חפצים רחוקים, לתקן דברים שבורים, לשנות צורות של עצמים או להעלים אותם, וכמובן לשגר מגוון רחב של התקפות לעבר הקוסמים החשוכים, העכבישים הענקיים ושלל האויבים האחרים שיימצאו לאורך הדרך. מערכת הקרב של המשחק מצליחה לשזור היטב את מערכת הקסמים הזו אל תוך הסגנון הרגיל שיהיה מוכר לכל גיימר.
ולבסוף, מילה על שערוריות. עד עכשיו פורסמו ביקורות רבות על "לגאסי", רובן ככולן חיוביות מאוד. עם זאת, בחו"ל וגם פה ושם בארץ, מבקרים ושחקנים מקפידים להחסיר מהציון של המשחק, אם לא לקרוא להחרים אותו לחלוטין, בגלל כמה התבטאויות שנויות במחלוקת של ג'יי־קיי רולינג, שאפילו לא הייתה מעורבת בפיתוח. מעבר לכך שמדובר בתגובה היסטרית, רעה ובמקרה של מבקרים רשמיים גם פשוט לא מקצועית, יש לציין שהמשחק עצמו לוקח את התקינות הפוליטית ברצינות מוגזמת: יש זוגות להט"ביים, מגוון כמעט מגוחך של תלמידים מרקעים שונים ואפילו הדמות הטרנסית הראשונה בעולם הארי פוטר. זה בולט ברמה כמעט מציקה. אבל רק כמעט, כי כל השאר כל כך טוב.
כמה זה עולה לנו? 270 ₪
פלטפורמות: פלייסטיישן, Xbox, PC
קהל היעד: אוהבי הארי פוטר וחובבי משחקים
גיל: +12
לתגובות, המלצות, משחקים (ולמכתבי תלונה צעקניים במיוחד) שלחו לנו לטוויטר: ERspeiser או לדוא"ל: digital.makor@gmail.com
