אני באמת מבין את הכעס. אני מבין את המפגינים נגד הרפורמה המשפטית. מבין את הגנרלים בדימוס שקוצפים ושוצפים ומעודדים לאלימות בשל הרפורמה המשפטית. אני מבין את התקשורת שמענגת את מחנה הנגד בתזמורת כוללת של עידוד היסטריה ומחאה נגד הרפורמה המשפטית. אני מבין את כולם, כי זה לא קל לראות עבד שבמשך שנים נתנו לו תחושה שהוא עבד יוצא לחופשי פתאום ומחליט שאין לו יותר אדון. באמת הכעס מובן לי, אבל שלא תהיה לכם טעות, מה שאתם רואים ברחובות ועל המסכים כרגע ממש לא קשור לרפורמה המשפטית, הוא קשור לעובדה פשוטה: הימין מפר את ההסכם ההיסטורי והקדוש שהיה לו עם השמאל. וההסכם, שכלל בערך שתי שורות ללא סעיפים ותתי־סעיפים אומר כך (ואל תדונו אותי על ניסוח, איני עורך דין או נוטריון):
הנידון: שלטון
אנו מודים בזאת כי גם אם בשל אילוצים דמוגרפיים נשכיל לנצח בחירות, אנו מתחייבים כי גם אם נעלה לשלטון לא נעז למשול ונשאיר בידי המיעוט, להלן השמאל, את מוקדי הכוח שימנעו זאת מאיתנו.
על החתום: הימין.
זה ההסכם שאותו תקרע הערב, בקריעה ראשונה, קואליציית הימין הראשונה בדור הנוכחי, ולכן אין שום סיבה לכעוס על הצד הכועס, כי אף אחד לא אוהב שמפרים לו הסכמים. כן אני מדבר אליך, בנט.
במשך שנים היה לשמאל הישראלי טיעון אחד מרכזי שאכן היה קשה להתמודד איתו. מאז ימיו של בגין, ניצח הימין בבחירות לא מעט ואכן עשה לא מעט דברים טובים למען המדינה, אבל האמירה החוזרת ונשנית של אנשי שמאל שהקניטו אנשי ימין הייתה חדה וברורה: "אתם 40 שנה בשלטון, תשלטו". הם היו זורקים אותה בכל פעם שהימין היה מתבכיין על איזה משהו שהוא לא מצליח לממש או לעשות, והיה בטענה הזאת הרבה מן הצדק. כשהימין לא הצליח לגרש מסתנני עבודה שהשתלטו על שכונות, השמאל צחק עליו ואמר, "מה אתם רוצים, תמשלו", כשהימין לא הצליח למנוע הרס של חדר ילדים בנתיב האבות כי חרג בשלושים סנטימטרים מהשטח המותר לו, השמאל גיחך, "מה אתם רוצים, תמשלו". כשהימין לא הצליח להרוס בתים בציר כיסופים ולמנוע פיגועים, השמאל הפטיר לעברו, "די עם הבכיינות, תמשלו". והכול היה במסגרת אותו הסכם קדוש – אתם תיבחרו, אבל דיר באלאק, אל תעזו למשול. והשמאל, ייאמר לזכותו, מעולם לא חתם מצידו על שום הסכם הפוך. כשהיה צריך להעביר את אוסלו, הם גייסו מכוניות יפניות כדי לעשות את זה. כשהיה צריך לגרש יהודים מהבית הם עצרו ילדות בנות 14 וחיבקו את "הרוצח" מלבנון בשם הגירוש. כשהיה צריך להעביר שדה גז הם אמרו שהקואליציה מופקרת מכדי להצביע עליו. יש לימין הישראלי כל כך הרבה מה ללמוד מהשמאל על משילות, מקווה שזה יהיה סמסטר ארוך.
זה לא יעבור בקלות, ואנחנו רק בתחילתו של הקרב הדמוקרטי, מנהיגי ההפגנות מוכנים לשרוף את המועדון, והימין צריך להחליט אם המועדון גם שלו או שהוא בדרך לעוד ארבעים שנה של "מה אתם רוצים, אתם כבר 80 שנה בשלטון, תמשלו". ייתכן ובדרך עוד יהיו פשרות כאלו ואחרות, ייתכן שהאלימות הכבושה ברחובות ובמשרדי ההייטק עוד תתפרץ ותשרוף אסמים. אבל אם הממשלה הנבחרת לא תמצמץ יותר מדי, היא יכולה להפוך לממשלה הראשונה שאכן ראויה למילים "גבירותיי ורבותיי, מהפך".
