הריאיון של היועץ המשפטי לשעבר ד"ר אביחי מנדלבליט עם אילנה דיין לפני שבוע בתוכנית "עובדה", עורר תהודה רבה גם בעקבות הדברים שאמר בעניין אריה דרעי. מנדלבליט סיפר שיו"ר ש"ס לא התחייב בהסדר הטיעון שנעשה עמו אשתקד לפרוש מן החיים הפוליטיים. פרשנים אחדים, כותבי טורים ועורכי דין מיהרו לקבוע בעקבות הדברים כי הכרעת בג"ץ בעניין דרעי מלפני כחודש משוללת יסוד.
האומנם כך הוא? הבה נפסע קמעה בשבילי פסק הדין. שופטי בית המשפט העליון פסלו את דרעי מלכהן כשר בשני מסלולים שונים: חוסר סבירות קיצוני והשתק שיפוטי. נתעלם לרגע מההבדלים הפילוסופיים בין שתי העילות, ונתמקד בעילת ההשתק. לפיה, אדם שיצר מצג כלפי רשות שלטונית וכתוצאה מכך קיבל טובת הנאה, יהיה מנוע מלהתכחש למצג הזה ולפעול בניגוד אליו. מאחר שלדעת שופטי העליון אלכס שטיין, דוד מינץ ודפנה ברק־ארז התחייב דרעי לפרוש מן החיים הפוליטיים, הרי הוא מנוע מלקבל על עצמו תפקיד שר, שכן קבלת התפקיד היא התכחשות להתחייבותו הקודמת. אבל אם דרעי לא התחייב בהסדר הטיעון להתפטר מן הכנסת, כפי שמנדלבליט טוען, כיצד אפשר לטעון להשתק שיפוטי מצידו?
די לקרוא את פסק הדין כדי להבין שטענת ההשתק השיפוטי והמניעוּת לא התייחסה להסדר הטיעון עצמו מול התביעה. הטענה התייחסה לדברים שאמרו סנגורו של דרעי ודרעי עצמו בשלב הטיעונים לעונש, במהלך אישור הסדר הטיעון מול נשיא בית משפט השלום בירושלים, השופט שמואל הרבסט. חשוב להבהיר שהסדרי טיעון אינם יוצרים רק מערכת יחסים "זוגית" בין התביעה לנאשם, אלא מערכת יחסים משולשת הכוללת גם את בתי המשפט, שתפקידם לבחון אם האינטרס הציבורי נשמר בענישה. מכאן שמערכת היחסים הזו אינה מתמצית במה שכתוב בהסדר הטיעון בלבד, אלא גם בהצהרות הצדדים מול בית המשפט במהלך אישור ההסדר.
מה בדיוק נאמר לנשיא השלום באישור הסדר הטיעון? סנגורו של דרעי אמר כך: "האיש התפטר מהכנסת, וזה מטה לחמו לאחר תשע שנים כח"כ וכשר, הוויתור שלו יכול להיות במיליוני שקלים. צריך לחפש מאיפה להביא פרנסה עכשיו". דרעי עצמו הוסיף: "שקלתי שיקולים והחלטתי שאני לא רוצה לחזור למה שהיה לפני עשרים ושלושים שנה, ורוצה להמשיך עם הזמן שנשאר לי להשקיע בצורכי ציבור בלי לערב את המלחמות הללו, ולהמשיך לייצג את השכבות והציבור שאני מייצג בצורה אחרת, גם אם לא מהכנסת".
אפילו השופט שטיין, שהבהיר כי לא היה פוסל את דרעי לשר בשל עילת הסבירות, הדגיש כי בהצהרה הזו נאמר, כמעט ברחל בתך הקטנה, שדרעי פורש מהזירה הפוליטית ועובר לעשייה הציבורית מחוץ לכנסת ולממשלה. לפיכך, קבע שטיין, הוא פסול כעת מלשמש כשר בשל עילת ההשתק והמניעות.
גם השופט הרבסט הבין שכוונת דרעי היא לפרוש מהחיים הפוליטיים לתקופה ארוכה, והביא זאת בחשבון כשאישר את הסדר הטיעון מול הפרקליטות. וכך ציין בין השאר: "החושש מן הנאשם ומפגיעתו בקופה הציבורית, ויטען כי קיימת בו מסוכנות בכל הכרוך במשאו ובמתנו בענייני ממון הרבים או היחיד, יוכל למצוא מנוח לחשש זה ולומר בוודאות כי הנאשם לא ייגע עוד בצורכי ציבור הכורכים בתוכם עיסוק כלכלי, וזאת בשל התרחקותו מהזירה הציבורית".
המסר העולה מכאן חד וברור. בניגוד לרוח התקופה ולפופוליזם המאפשרים לצעוק ולבקר בלא להכיר את העובדות לאשורן, כדאי לכל אזרח לקרוא את פסק הדין ולא להסתפק במתווכים ובפרשנים שיהדהדו לו את מה שהוא חושב וייצרו למענו אמיתות מפוקפקות. זהו חלק ממימוש החירות והאוטונומיה הסובייקטיביים של כל אזרח במדינה דמוקרטית. ייתכן בהחלט שהקורא לא יסכים עם כל קביעה וטיעון שהעלו שופטי העליון, אך לפחות יהיה לו בסיס איתן לוויכוח ראוי.
ד"ר רוני רוזנברג הוא מרצה בכיר בפקולטה למשפטים הקריה האקדמית אונו, מחבר הספר "בין מעשה למחדל במשפט הפלילי"
