ייתכן מאוד שהרגע הזה שבו יוני נתניהו ז"ל קיבל על עצמו את משימת האח, עת ביקש למלא את מקומו של אחיו בנימין בסיירת מטכ"ל, הוא נקודת המפנה הדרמטית של מדינת ישראל. בלי אותה בקשה לביבי נתניהו על ידי מפקד הסיירת מטכ"ל דאז, עוזי יאירי, ללכת לקורס קצינים – לא היינו גדלים כאן על מורשת הקרב של מבצע אנטבה, לימים מבצע יהונתן, ואילו ביבי היה מוצא בחייו נתיב אחר שלא היה מוביל אותו לקריירה פוליטית.
הפרק השני בסדרה הנהדרת "סיירת מטכ"ל" הוקדש ללב הבודד בצמרת. להתנדב להפוך ללוחם בסיירת מיוחדת ובאחת היחידות הכי מובחרות בעולם, זה לגזור על עצמיך בדידות אין קץ. אתה יודע שאתה תגיע לצמתים מרתקים ומורכבים ולעולם לא תוכל לספר אפילו לקרובים לך ביותר. אתה גם יודע שאתה בכל רגע נתון יכול למצוא את מותך בגבורה רבה אבל אף אחד לעולם לא יוכל לספר את סיפורך. זו לא רק בדידות בצמרת, זו דרך חיים, בה אתה מבין שמהרגע שהתקבלת למועדון של היחידות המיוחדות, אתה תנהל חיים כפולים. כאלו שאתה יכול לשתף בהם וכאלו שלא.
בפרק הזה קיבלנו גם הצצה נוספת לאישיות המיוחדת של הגיבור הגדול של סיירת מטכ"ל, יוני נתניהו. הרבה מאוד סיפורים סופרו על יוני, דמותו הכריזמתית, יכולות המנהיגות הבלתי מעורערת שלו, העובדה כי גבורה אצלו הייתה דרך חיים וחתירה למגע הייתה שגרה. דווקא בסיומה של אחת היממות הכי סוערות בחברה הישראלית, יוני נתניהו סיפק לנו שעה וחצי של נחמה. אין קלישאה מתאימה יותר מזו המתארת את דמותו "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא" וכנראה ישנם כמה רק שהבדידות בצמרת שלהם מותירה אותם שם עלומים לנצח.
בסדרה של עומרי אסנהיים וגלעד טוקטלי מדבר גם אמנון פלד, אחד ממפקדי הצוות בסיירת תחת פיקודו של יוני. הלוחם שהיה קודם כל איש משפחה חם, שקרא ניטשה ועישן מקטרת על כיסא נדנדה, ועל הדרך בה השרה רוגע סביב כל מי שישב לצידו. על הצד הפרוע שלו שהיה תאב חיים היטיב לתאר האח עידו, וכן על חוכמתו שפרצה מתוך ספרים רבים שקרא והרגישות שלו שבאה לידי ביטוי בשירים שכתב.
גם הקרובים לו ביותר העידו כי יוני ידע לסגור את התריס ולא לתת לאף אחד להיכנס, חוץ מהמחברות שלו. במכתבים ובשירים הוא היטיב לתאר עד כמה האהבה שלו לאדמה, למדינה ולסובבים הפכה אותו לכל כך מיוחד. כנראה שביום שיוני הציע לאחיו "להתחלף" כשזה ילך לקורס קצינים והאחר ילך לרכוש השכלה בייל, מתאר כמה יוני היה אדם שראה את האחר ופחות הביט במראה. גם פקודיו העידו עליו על הצורה בה ידע ברגע אחד להחליף את הדמות הקשוחה שלו באימונים, לאדם שיודע להניח את היד במקום הנכון וברגע הנכון.
יוני נתניהו קיבל את הפיקוד על סיירת מטכ"ל בתקופת השפל הגדול של היחידה. מאי 1974 היה רגע שלוחמי סיירת מטכ"ל לא ישכחו ואלו שהגיעו לסיירת אחרי יזכרו ללמד את הדורות הבאים. בית ספר של תלמידים מהעיר צפת מטיילת בגליל המערבי ואת הלילה מעבירה בבית הספר נתיב מאיר במעלות. לפנות בוקר של ה-15 במאי, חוליית מחבלים שחודרת מאצבע הגליל נכנסת לבית הספר ולוקחת את התלמידים, המורים והמלווים כבני ערובה.
למשימה מוקפצים הטובים ביותר לוחמי סיירת מטכ"ל שעושים את דרכם לעיר מעלות. אחרי שעות של הערכות והכנה לפריצה מגיע הרגע סמוך לשעה חמש אחר הצהרים מתחיל קרב יריות. בעוד לוחמי הסיירת מנסים לחסל מחבלים, המחבלים יורים בילדים. התמונות הקשות של כישלון החילוץ עם לוחמים שמפנים ילדות פצועות, ילדים מתים על הרצפה וטראומה צרובה עד היום. אסון מעלות ייכתב לנצח כנקודת השפל של הסיירת שלומדת בקרב הזה שהכול יכולים לא יכולים הכול.
לאחר האסון יוני נתניהו מקבל עליו את הפיקוד על הסיירת, ובמשך שנתיים הוא משקם אותה ובונה אותה מחדש. המטרה המרכזית – למחוק את האסון והכישלון שלו ולשקם את הפצע הגדול שמסרב להגליד. בימים ההם היו בכירים שחשבו שסיירת מטכ"ל סיימה את דרכה ולא תחזור להשתקם. שנתיים וחודש לאחר מכן יוביל יוני את הסיירת לאחד המבצעים הצבאיים המפוארים על אדמת אנטבה.
מבצע יהונתן לא נקרא על שם הסרט הוא נקרא על שם המפקד הבלתי מעורער של הסיירת שהצליח להוציא אותה מהבוץ של מעלות אל מרומי אנטבה שם לא רק החזיר בני ערובה וביצע תיקון אלא גם החזיר את הסיירת ללב הקונצנזוס. דווקא במבצע האחרון שלו הוא נפל בקרב בדיוק כמו הלוחם הגיבור שנהרג ברגע השיא ומשאיר אחריו מורשת עצומה שמלווה את הסיירת עד עצם היום הזה.
