יום חמישי, מרץ 13, 2025 | י״ג באדר ה׳תשפ״ה
לארכיון NRG
user
user

שלמה פיוטרקובסקי

כתב ופרשן משפטי

רוטמן ולוין? את פסקת ההתגברות דוחפים בכלל החרדים, ומסיבה טובה

אדריכלי הרפורמה המשפטית לא אוהבים במיוחד את פסקת ההתגברות. מי שדוחפים בכל הכוח לחקיקתה הם המפלגות החרדיות, שרואים בה את המפתח להגנה על בני הישיבות מפני גיוס

פסקת ההתגברות, זו שהפכה בשנים האחרונות לסמלה של הרפורמה המשפטית, נדחקה בשבועות האחרונים הצידה, ולא במקרה. המשפטנים אדריכלי הרפורמה אינם מחבבים אותה. לתפיסתם, הרפורמה צריכה בעיקר למנוע ככל הניתן פסילה של חוקים, לא להתמודד עם הפסילה אחרי שכבר התרחשה.

פסקת ההתגברות בעייתית גם מסיבה נוספת: בניגוד למרבית חלקי הרפורמה, בהם היא נשענת על הסדרים דומים הנהוגים במדינות אחרות בעולם, פסקת ההתגברות היא הסדר נדיר. קשה מאוד למצוא ברחבי העולם תקדים לפסקת התגברות, מלבד הדגם הקנדי, שאמנם קיים כהסדר עקרוני אך מעולם לא הופעל ברמה הפדרלית. למעשה, התקדים העיקרי לחקיקת פסקת ההתגברות יסודו במדינת ישראל, בדמות פסקת ההתגברות שהוספה בשנת 1994 לחוק יסוד חופש העיסוק, בברכתו של לא אחר מאשר אהרן ברק.

אז מי דוחף כרגע את פסקת ההתגברות ומדוע היא עולה להצבעה? התשובה לכך היא: החרדים. המפלגות החרדיות, בעיקר אגודת ישראל החסידית, מתעקשות על כך, ואף איימו במשבר אם דרישתן לא תיענה. עבורם לא מדובר בגחמה, אלא בחשבון עקרוני פשוט וקר: הם רוצים לוודא שחוק הגיוס הבא שיחוקק לא יהיה נתון לחסדם של שופטי בג"ץ, והם יעשו כל מה שנדרש לצורך כך.

החרדים, ובמיוחד המפלגות החרדיות-אשכנזיות, לא מוכנים לסמוך על שום הסדר שבו לכנסת אין את זכות המילה האחרונה. לא משום שהם לא רואים חשיבות ביתר סעיפי הרפורמה, אלא משום שהם מבינים היטב את המציאות החברתית בה הם נתונים. הפעולות לגיוון בית המשפט העליון, ואלו שמטרתן להקשות על פסילת חוקים, טובות, אך הן לא צפויות לפתור עבורם את הבעיה היסודית.

בניגוד לכל יתר חלקי החברה בישראל הם לא צפויים להיות מיוצגים בבית המשפט העליון גם לאחר הרפורמה. אכן, ישנם עורכי דין חרדיים לא מעטים, אך אדם חרדי שכפוף למשמעתם של גדולי ישראל לא יכול להרשות לעצמו להיבחר לבית המשפט העליון. כל עוד המערכת המשפטית מוגדרת בפסיקת ההלכה "ערכאות של גויים", והשימוש בה נחשב ל"הרמת יד בתורת משה", שופטים חרדים יהיו נדירים ובבית המשפט העליון ודאי שלא נמצא אותם.

לכן, החשבון החרדי הוא פשוט ומסקנתו: המילה האחרונה חייבת להישמר תמיד בידי הכנסת, שבה, על כל חסרונותיה, יש להם כוח וייצוג ראוי. זאת בניגוד לבית המשפט העליון, שבו גם בעתיד 15 מתוך 15 השופטים – לא יהיו חרדים.

זו גם הסיבה שלמרות רתיעתם של אדריכלי הרפורמה מפסקת ההתגברות – היא קום תקום, ברצונם או על אפם וחמתם. גם אם לא תשתנה שיטת בחירת השופטים, ואיש לא ייגע ברוב הדרוש לפסילת חוקים, פסקת ההתגברות תחוקק, וחוק הגיוס בגרסתו החדשה יזכה ככל הנראה להגנתה.

כתבות קשורות

הידיעה הבאה

כתבות אחרונות באתר

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.