בין רפורמות משפטיות לחוקי צניעות, מאז הקמת הממשלה מתקיים דיון סוער ומעניין שוודאי היה נדחף לראש הכותרות אלמלא האזהרות על קץ הדמוקרטיה וכל הג'אז הזה: הלגיטימציה לפעילות של תאגיד השידור הציבורי, והשאלה האם יש לסגור אותו או לא. הדרמות שמופקות שם בכמויות הן חלק מהתימוכין החזקים ביותר שמביאים המגינים על התאגיד – סדרות שלכאורה לא היו יכולות לצאת באף במה אחרת. אם לשפוט לפי "איסט סייד", אולי עדיף שזה יהיה המצב.
בסדרה החדשה משחק יהודה לוי את מומי, איש שב"כ לשעבר עם עיניים חודרות ולשון מוזהבת שמשתמש בחולשות הגדולות ביותר של בני מיעוטים, נגדם. מטרתו המרכזית היא לשכנע, לשדל או לכפות עליהם למכור את הנכסים שלהם במזרח ירושלים לעמותת ימין שמבקשת לייהד את האזור. בסיפור המשנה, מומי עושה כל מאמץ כדי לטפל בבתו מאיה (גפן קמינר), נערה עם צרכים מיוחדים.
נפתח במילת שבח: יהודה לוי יודע לשחק ואפילו יש לו ערבית לא רעה, וגפן קמינר, שבעצמה מצויה על הספקטרום האוטיסטי, עושה עבודה טובה מאוד בתור מאיה.
וכעת לחדשות הרעות. איסט סייד לא טובה. בראש ובראשונה, היא לא טובה כי היא לוקחת את אחד הנושאים המורכבים ביותר שאפשר להעלות על הדעת בחברה הישראלית – מגורים בשכונות מעורבות ומתוחות – ומשטחת אותו ללאפה כל כך דקה שלא תחזיק את השווארמה שהדמות של לוי מחבבת כל כך בסדרה. היא כמובן מנסה להציג את עצמה כמורכבת, אבל גם זה מתברר כתרמית לכל וטרן של סרטים וסדרות מהז'אנר הסכסוכי.
קחו כדוגמה את הפתיחה, שמציגה סיפור קורע לב על משפחה ערבית עם שני ילדים קטנים וחמודים שמתעוררת באמצע הלילה אל הבשורה המרה שהיהודים קנו במרמה את הבית שלה. בסצנה שלא הייתה מביישת תעמולת BDS, מוצגים קלגסים יהודים חמושים שצועדים אל תוך הדירה ומבהירים למשפחה שעליה להתפנות בהקדם, ומאחוריהם ניצבת אישה בעלת חזות מתנחלית קלישאתית שמצלמת בהנאה כל שנייה. הילדים בטראומה, האישה מבוהלת, הבעל מוחה בתוקף, אבל חיש־מהר הם מובלים במבטים מבוהלים עם כמה מזוודות אל טנדר ממתין, כאשר מאחוריהם מונף בהתרסה דגל ישראל מהמרפסת הנגאלת. בהמשך (ספוילר קטן) מתברר שהבעל היה מודע לעסקה וקיבל תמורתה כמות אבסורדית של כסף – אבל זה לא משנה במאומה את חוויית הצפייה, ולא פוגע בכלל במסר: במזרח ירושלים היהודים גונבים בתחמנות בתים מערבים מסכנים.
מילא אם מומי שלנו היה מוצג בתור אידיאולוג או לכל הפחות אדם שיש לו שורש מוסרי כלשהו. אבל הסדרה מציגה אותו כשכיר חרב נטול מצפון. כן, אכפת לו מאוד מהבת שלו, אבל אם כבר, זה רק מציב את גואלי הבתים באור שלילי עוד יותר: הם בסך הכול מנצלים אדם שיש לו ערבית משופשפת ואינסטינקטים חדים. אם תאמינו לסדרה, אגב, זרועות התמנון של היהודים שרוכשים בתים מושטות לכל עבר, וכוחם כמעט בלתי מוגבל.
מילא אם כל זה לפחות היה לפחות מוצג ברמה גבוהה. אבל איסט סייד סובלת מכתיבה נטולת הבנה בטבע האדם, ומתפזרת יותר מדי בין מזרח ירושלים לקשיים של לוי כאב יחידני, והקהל יוצא קירח מכאן ומכאן.
חבל שאיסט סייט לא מספקת את הסחורה. אחרי פרעות שומר החומות ורצף הפיגועים האחרון, וכשהמצב במזרח ירושלים מתוח יותר מתמיד, הציבור בשל לתוכן שיציג את המצב כפי שהוא ובכובד ראש, עם כל המורכבות. ואולי, רק אולי, מישהו יקום וישאל: למה בעצם יהודים צריכים לנהל מבצעי ביון ברמה של ג'יימס בונד כדי לגור במזרח העיר?
איסט סייד, כאן 11
