מישהו יכול לפרש לי את הדברים הללו? ליציאה של ליברמן מאולם המליאה צריך לצרף את הבריחה שלו מאזורי המחאה הנוספים. ליברמן ואנשיו לא מגיעים להפגנות הגדולות והמרשימות מול הכנסת. מן הסתם הם מתקשים לחוש בנוח עם סיסמאות השמאל שמונפות שם. ליברמן עצמו הסביר בריאיון לערוץ 14 כי בהפגנות הללו "איימן עודה ואנרכיסטים מניפים את דגלי אש"ף". אבל גם להפגנות שהובילו פעילי ימין ומתנחלים במוצאי שבת הם לא הגיעו.
אחד ההסברים המעניינים ששמעתי להתנהגות האמביוולנטית של ליברמן, נוגע לאיבה התהומית שהוא מפתח בשנים האחרונות לחרדים, שותפיו וידידיו בעבר הלא רחוק. בימיו כשר האוצר יזם והעביר ליברמן מדיניות וחוקים שהתפרשו כפגיעה בחרדים, כמו מתן הנחה בארנונה רק אם שני בני הזוג עובדים. היום הוא מאיים בהמשך התהליך ביום שבו יחזור לשלטון. ליברמן מתריע שמוסדות שלא ילמדו ליבה לא יקבלו שקל מתקציב המדינה. לפי ההסבר, ליברמן בעצמו רוצה לראות בג"ץ חלש ומובס כדי שלא יתערב בחוקים שהוא מתכנן, אם אכן יחזור פעם לשולחן הממשלה.
לי יש הסבר אחר. ליברמן תומך ברפורמה הזו, אבל הפוזיציה שלו מחייבת אותו להתנגד לה. ליברמן מעולם לא היה חסיד של רשויות החוק והמערכת המשפטית. לאורך עשרות שנים הוא התנגש בהן. פרקליטת מחוז תל־אביב למיסוי וכלכלה כתבה ספר קשה על תולדות החקירות וכתבי האישום נגד ליברמן, שהיו כבר מוכנים, ועל הדרכים היצירתיות שלו להתחמק מהם. ליברמן הועמד לדין פעם אחת וזוּכה. בפרשת ישראל ביתנו, המפלגה שלו הפכה לסמל של שחיתות שלטונית. מיטב חבריה נשלחו לכלא לשנים רבות על שוחד וגניבה של כספי המדינה.
החוק שהגיש ח"כ עודד פורר ב־2016 מכיל את כל המוטיבים שמוליכים היום את המהפכה נגד בג"ץ, כולל התנגדות לעילת הסבירות ולביקורת השיפוטית
ליברמן איננו מחפש צדק שיפוטי. הוא תאב נקם במערכת הזו. המהפכה המשפטית היא גם משאת נפשו, והוא לא יכול להצביע נגדה. איך יודעים? בתחילת השבוע הציע ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר ועדת החוקה, לזרוק את כל סעיפי המהפכה המשפטית לפח האשפה, ולהעביר במקומה את הצעת חוק יסוד השפיטה שהגיש יו"ר סיעת ישראל ביתנו עודד פורר בכנסת ה־20. פורר היה יכול לאתגר את רוטמן, לקבל את העסקה וכך אולי לשים קץ למשבר החוקתי שהורס את המדינה. אבל הוא התחמק, וטען כי רוטמן לא בא לאזן בין הרשויות אלא לבטל את האיזון.
חזרתי להצעת חוק יסוד השפיטה שעליה דיבר רוטמן. ההצעה הוגשה לכנסת במרץ 2016. פורר וארבעה מתוך ששת חברי הכנסת של ישראל ביתנו חתומים עליה. המגישים הנוספים הם בצלאל סמוטריץ', ישראל אייכלר, דוד אמסלם, יואב קיש, דוד ביטן, אורי מקלב, מוטי יוגב ואחרים. החוק הזה מכיל את כל המוטיבים שמוליכים היום את המהפכה נגד בג"ץ, כולל ההתנגדות לעילת הסבירות ולביקורת השיפוטית.
דברי ההסבר להצעת החוק הזו הם התורה כולה של יריב לוין ושמחה רוטמן. וכך נאמר שם: "החלפת שיקול הדעת של נבחרי הציבור בשיקול הדעת של שופטי בית המשפט העליון פוגעת בהפרדת הרשויות ומעניקה הלכה למעשה לגוף שאינו נבחר את הסמכות לנהל את ענייניה של המדינה. אין ספק שיש להותיר ביקורת שיפוטית אף על גופים אלה, וזאת לא לעצם בדיקת שיקול הדעת אלא למקרה שבו נבחרי ציבור מקבלים החלטה הנוגדת דבר חקיקה מפורש, או כאשר החלטותיהם נגועות במניעים פסולים דוגמת שוחד, ניגוד עניינים אישי או פגיעה בטוהר המידות. אשר על כן מוצע לקבוע שלא יינתן צו נגד החלטה של נבחרי הציבור אלא בשל עילת החוקיות או בשל התבססותה על מניעים פסולים".
מאחורי הצעת החוק הזו עמד גם אביגדור ליברמן. הרי אף אחד לא מתאר לעצמו שהוא היה מתנגד להצעה שהגישו כל חברי הסיעה שלו. זו האג'נדה שלו. ליברמן איננו מתנגד לרפורמות ההרסניות של נתניהו, לוין ודודו אמסלם, חברו הטוב עד לא מזמן. הוא מתנגד לנתניהו, משום שלדבריו הוא ניסה לסבך אותו עם רשויות החוק.
זה כל הסיפור. אלמלא נתניהו, ליברמן היה חובר בשמחה גדולה לחבריו בימין כפי שהורה לפורר ולחברי סיעתו ב־2016. היום הוא בדיסוננס. הדרך המשונה שלו להתמודד עם הבעיה היא לשבת במליאה, לדפוק על השולחן, לשמוע את חברת הסיעה שלו מלינובסקי שולחת ברוב חוצפתה את אמסלם בחזרה למרוקו, ובסוף לצאת החוצה בשעת ההצבעה בתירוצים שמתאימים לגן ילדים בנוקדים. 
