נדמה שאין אירוע שהתרחש בשבוע שעבר ולא נקשר לרפורמה המשפטית: מהתחזקות הדולר מול השקל, דרך בריחת משקיעים מענף ההייטק, ועד ציוץ אומלל של שר החוץ אלי כהן ("ביקשתי מחברי שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לגבש מתווה מול נגיד בנק ישראל להפסקת עליות הריבית") – שמשום מה נקשר גם הוא אל המהלכים שמובילים יריב לוין ושמחה רוטמן.
הפרשן הכלכלי גיא רולניק, למשל, קבע שאמירתו של שר החוץ "מתיישבת עם הכיוון בו צועדת הקואליציה הזאת: אם היא שולטת בבית המשפט העליון… אך טבעי שהיא גם תשלוט בבנק המרכזי". רולניק התעלם מההתנערות המיידית, בעברית ובאנגלית, של ראש הממשלה ושר האוצר מהרמיזה שבכוונתה של הממשלה להתערב בהחלטות הבנק המרכזי, ומכך שאין באמת קשר בין הרפורמה המשפטית לסוגיית עצמאותו של הבנק המרכזי.
סמיכות האירועים – אחר הצהריים העלאת ריבית גבוהה מהצפוי על ידי בנק ישראל, שעה וחצי לאחר מכן ציוץ של שר החוץ, ובלילה העברתם בקריאה ראשונה של שני חוקים מתוך הרפורמה המשפטית – מאפשרת לטעון כל דבר. אי הוודאות סביב הרפורמה צובע את הכול, ואווירת הרעש הכללית מקשה להפריד את המוץ מהבר. הפיחות שראינו בשקל בימים האחרונים אולי נובע מהמחלוקת סביב הרפורמה המשפטית; היו שקשרו אותו להתבטאות של שר החוץ שיצרה רושם בעולם כאילו הממשלה עלולה להתערב בהחלטות הבנק המרכזי; ואולי הוא רק זמני, ביטוי של תנודתיות במט"ח. מה שבטוח הוא שיציבות המטבע מדאיגה מאוד את בנק ישראל. אם המגמה של היחלשות השקל תימשך, המשמעות היא התייקרות נוספת של החיים בישראל, כלומר אינפלציה גבוהה יותר והמשך העלאות הריבית.
רבים מעדיפים לשכוח משום מה שענף ההייטק חווה שנה קשה זמן רב לפני בואה לעולם של הרפורמה המשפטית. גלי הפיטורים החלו בכלל עוד בימיה של הממשלה הקודמת. הירידה בהשקעות בהייטק נובעת מהאינפלציה הגלובלית ומהעלאות הריבית בארה"ב. מה שהכלכלה הישראלית הכי זקוקה לו במצבה הנוכחי הוא צינון הלהבות, יצירת ודאות למשקיעים באמצעות רפורמה מוסכמת ומוגמרת, וגם קצת ריסון בחשבונות הטוויטר של נבחרי הציבור.
