מרכז השלטון המקומי הודיע בשבוע שעבר על שביתה ברשויות המקומיות, שבמסגרתה לא יתקיימו לימודים בגני הילדים ובתיכונים, לא תפונה אשפה ולא יינתנו שירותים עירוניים. אחת הסיבות המרכזיות לשביתה היא דרישה לתוספת שכר לסייעות בגני הילדים. כמעט במקביל להודעת מרכז השלטון המקומי, הודיע שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כי בכוונתו לחתום על המלצת ועדת המחירים של מעונות היום, כדי "להקל על המצוקה של מעונות היום ולאפשר להם להגדיל את שכר הסייעות באופן משמעותי". רשתות מעונות היום שבתו בשנים האחרונות כמה פעמים בדרישה להגדיל את התקציב לתשלום למטפלות במעונות, מפני שהם מתקשים למצוא מטפלות כדי לאייש את התקנים הקיימים.
הורים רבים ברחבי הארץ מכירים את הבעיה הזו מקרוב, כאשר באמצע היום הם נקראים לבוא לאסוף את הילדים משום שאין עובדת בצהרון. במקרים אחרים מודיעים להם שהגן לא ייפתח למחרת כיוון שאין סייעת מחליפה. הן מעונות היום לילדים עד גיל שלוש והן גני הילדים לגילי שלוש עד שש סובלים מאותו מחסור בכוח אדם. רשויות מקומיות, רשתות מעונות יום ומפעילות פעוטונים פרטיים נאלצות כולן להתחרות על סייעות ומטפלות, עבודה קשה ושוחקת שהשכר בה אינו גבוה. כאשר שיעור האבטלה במשק הישראלי נמוך וקיימות עוד אפשרויות רבות להתפרנס, קשה מאוד למשוך לעבודה מסוג זה כוח אדם בכלל וכוח אדם איכותי בפרט.
אחת ההבטחות המרכזיות במערכת הבחירות הייתה "חינוך חינם מגיל אפס", אבל נכון לכתיבת שורות אלו, היא לא נכנסה במלואה לתקציב הקרוב. הסיבה לכך היא לכאורה תקציבית, שכן העלויות של "חינוך חינם" הן אדירות. אבל האמת היא שמדינת ישראל לא יכולה להעניק חינוך חינם כזה, לא תקציבית ולא פרקטית, אלא אם "חינם" משמעו הרבה מאוד כסף. שיעור הפעוטות בישראל הוא הגבוה ביותר מבין מדינות ה־OECD, והוא כפול מהאיחוד האירופי. בישראל יש הרבה מאוד ילדים, וכדי לשים את כולם במסגרות נצטרך גם הרבה מאוד מטפלות.
אם כבר היום יש מחסור חמור כל כך בכוח אדם במעונות היום ובגני הילדים, מה יקרה אם נעניק את המסגרות הללו "חינם"? אפשר לנחש שתינוקות ופעוטות רבים שעד היום נשארו בבית עם אחד ההורים, בן משפחה, מטפלת או משפחתון פרטי – יצטרפו גם הם למסגרות הממשלתיות. אלה יידרשו להגדיל אף יותר את מצבת כוח האדם שהן מעסיקות, אבל יגלו שהשוקת עדיין שבורה ושהמחסור בכוח אדם רק העמיק. הצורך להעמיד מסגרות כאלה בעבור כלל האוכלוסייה יעמיד אותנו בפני שתי אפשרויות: הגדלת השכר למטפלות לסכומים גבוהים כל־כך שימשכו עובדים מתחומים אחרים (ובכך להגדיל עוד יותר את ההוצאה), או לעבוד עם כוח אדם חסר, כך שמעונות היום לא יעמדו אפילו בתקן הקיים של מטפלת על כל שש תינוקות, תקן גרוע בהשוואה למערב. במילים אחרות: המשמעות הפשוטה של חינוך חינם מגיל אפס היא חינוך אפס לגיל הרך.
