ראש ממשלת ישראל הוא האזרח מספר 1, גם אם נשיא המדינה מדורג גבוה ממנו בפרוטוקול הרשמי. הוא משרת אותנו, אזרחי ישראל, 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה. הוא אף פעם לא בחופש, גם אם כמה פעמים בשנה הוא מקדיש כמה שעות רצופות למשפחה.
לכן ראש הממשלה אינו אמור להתגורר בביתו הפרטי, אלא במעון הרשמי של ראש הממשלה. במצב אידיאלי המעון ימוקם במבנה ראוי בבעלות המדינה, אך אם יש בעיה – גם בית שכור יצלח למלאכה. בין כך ובין כך הוא חייב להיות מעון רשמי, שהמדינה מממנת ומתפעלת. חשמל, מים, ארנונה, תחזוקה, תפעול שוטף וגם מזון ומשקאות – הכול על חשבוננו, שום דבר לא מכיסו של ראש הממשלה. ביתו אינו מרחב פרטי, אלא המקום שממנו הוא משרת אותנו, אזרחי ישראל.
זה היה נכון כשראש הממשלה היה נפתלי בנט, ונכון לא פחות כשראש הממשלה הוא בנימין נתניהו, גם אם במקרה שלו הוא מתגורר בנכס נאה בלב ירושלים ולא ברעננה. ראש הממשלה מתגורר במעון הרשמי, בין שהדבר נוח לו ובין שלא. המעבר איננו צ'ופר, ואינו הטבה מיוחדת לראשי הממשלה, אלא חלק אינטגרלי מדרישות התפקיד.
אם כבר ב־1950 הצליחה מדינת ישראל הצעירה לדאוג לראש ממשלתה למעון רשמי בעיר הבירה, בשנת 2023 ודאי אפשר לעשות זאת, על אף הקשיים. המתחם בבלפור בלתי שמיש כרגע, אבל מנהל הדיור הממשלתי ודאי מסוגל לאתר חלופות, בלי ליפול למלכודת של הגדרת בית פרטי כמעון רשמי. ההפרדה הזאת נכונה עבור מדינת ישראל, נכונה עבור כל ראש ממשלה ומשפחתו, ובעיקר מונעת הסתבכויות ציבוריות ומשפטיות מיותרות. יהי למשפחת נתניהו אשר למשפחת נתניהו, ולמדינת ישראל אשר למדינת ישראל.
