בעיתוי בהחלט מתאים, צף ועלה מחדש בימים האחרונים הוויכוח על אירועי חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. מה נאמר לחברי הכנסת בזמן אמת אודות הסמכות שהם מעניקים לבית המשפט העליון לפסול חוקים, מה הם הבינו ולמה הם התכוונו? פרשן חדשות 13 ברוך קרא כתב מאמר שמנסה להוכיח שהכל היה על השולחן, ולכל הח"כים היה ברור על מה מצביעים. וכמובן נמצאו מיד מי שהציגו את התזה ההפוכה (עיינו בשרשורו של ניסים סופר בטוויטר, ובו שלל ציטוטים שמוכיחים בדיוק את ההפך).
אז מי צודק? כנראה ששני הצדדים צודקים, אבל הצד שטוען שהח"כים לא באמת הבינו את מלוא ההשלכות של מה שהם מחוקקים, צודק קצת יותר. למה אני אומר את זה? כי חזרתי לפרוטוקולים, וקראתי אותם בעצמי. כל הציטוטים, גם אלה שמוכיחים שהיה ברור על מה מדברים וגם אלו שמוכיחים ההיפך, אכן קיימים בהם. אולם, מקריאת כל החומרים ברצף די ברור שלפחות חלק מהח"כים לא באמת הבינו מה קורה סביבם. היו כמה חברי כנסת שהבינו בדיוק מה קורה והביעו התנגדות חריפה לחקיקה, (אליקים העצני, מיכאל איתן, אברהם רביץ ועוד), אך יוזמי החקיקה פעלו להשתיק אותם.
בנוסף, חלק מהציטוטים מטעים כשקוראים אותם מנקודת המבט שלנו היום, כשאנחנו יודעים איך האירוע הסתיים. בזמן אמת לפחות חלק מההצהרות שנשמעו מעל הדוכן התפרשו מעט אחרת. ומעל כל אלו, אין ספק שחברי הכנסת לא העלו על דעתם התפתחויות כדוגמת הכרה בזכויות שבמכוון לא נחקקו עלי ספר, או דוקטרינות כדוגמת "תיקון חוקתי לא חוקתי", ו"שימוש לרעה בסמכות המכוננת" שמאפשרים ביקורת שיפוטית על חוקי יסוד.
אולם, דומה שכל העיסוק בשאלה מה ידעו או לא ידעו חברי הכנסת בזמן אמת הוא בעיקרו מסך עשן. משום שהשאלה החשובה באמת איננה מה הבינו חברי הכנסת אלא מה הבין עם ישראל. ועל מנת לחדד את העניין נחזור לפסק דין בנק המזרחי משנת 1995, זה שבו הכריז אהרן ברק על המהפכה החוקתית במילים חגיגיות. בפסק דין זה היו גם דעות מיעוט, שלאורך השנים נשכחו מלב. אחת מהן חשובה בעיני במיוחד והיא חוות הדעת שכתב ידידו הקרוב של ברק, השופט (האקטיביסט והליברל) מישאל חשין. בחוות דעתו הפנה חשין זרקור בוהק לאבסורד שבסיטואציה הזו, בה בית המשפט נדרש לדון בשאלה האם למדינת ישראל יש חוקה.
*דברים שברוכי שכח*
השקרים ביחס להפיכה החוקתית כבר משעממים אותי, אבל העיתונאי @baruchikra הקדיש מאמר שלם לסוגיית הליך החקיקה חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק, אקדיש כמה דקות להביא כמה ציטוטים שברוכי כנראה שכח https://t.co/2UBBIeWLGk
— ניסים סופר (@Nissim_Sofer) February 23, 2023
עצם שאלת קיומה של חוקה, מזכיר לנו חשין, היא לא שאלה שבית משפט אמור להכריע בה. בית משפט יכול להכריע בשאלות של פרשנות חוקה, או אפילו בשאלה מה בדיוק נכתב בחוקה, אך מעולם לא שמענו ששאלת עצם קיומה של חוקה היא שאלה משפטית הניתנת להכרעה על ידי בית משפט. חוקה, מזכיר לנו השופט חשין, צריכה להינתן ב"קולות וברקים". אם עם ישראל לא ידע בזמן אמת שהוא קיבל חוקה – אז הוא לא קיבל אחת כזו. השאלה איננה אם אוריאל לין הונה את אברהם רביץ, ומה הייתה משמעות הסרת סעיף השריון מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כל אלו הם פלפולי משפטנים. השאלה העיקרית היא האם הכנסת סיפרה בזמן אמת לעם ישראל מה היא עושה, ולשיטתו של חשין, האם היא בכלל הייתה מוסמכת לעשות מה שלטענת ברק היא עשתה.
לעומת אירועי 1992, על רוטמן ולוין אפשר להגיד הרבה דברים, אך איש לא יכול לטעון שהם מנסים להסתיר מהציבור הישראלי את מהלכיהם. השקיפות הזו לא הייתה קיימת בכלל כאשר חוקקו חוקי היסוד. לכן, אין טעם להמשיך להתקוטט על הפרוטוקולים, ולהביא ציטוט מכאן וציטוט משם. התשובה לשאלת הליבה, האם עם ישראל ידע שהוא מקבל חוקה, פשוטה וברורה, והיא שלילית.
