הנה לקט קטן מכותרות העיתונים בימים האחרונים: "דמוקרטיה תחת מתקפה", "יום שחור המבשר על עתיד מבהיל", "איומים וסתימת פיות: כך תפעל הזרוע הכלכלית של ההפיכה", ו"נלחמים על הדמוקרטיה". מתקפת התבהלה מקיפה כמעט את כל התקשורת הממוסדת, הכתובה והאלקטרונית, בעקבות הרפורמה המשפטית שמוביל הימין. הביטוי "ההפיכה המשטרית", ששימש בתחילה רק את הקיצוניים שבתועמלני השמאל והכותבים בעיתון הארץ, הפך למטבע לשון עובר לסוחר במרבית כלי התקשורת, ועיוות את השיח על כלל יוזמות החקיקה. גדודי עיתונאים, עורכים, פרשנים ומגישים התגייסו לסיכול הרפורמה, בלי לנסות להתכסות אפילו במראית עין של אובייקטיביות ואיזון; אחידות מחשבתית נוסח פרבדה בשנות הזוהר שלו.
אך הציבור לא טיפש. בעידן הרשתות החברתיות אי אפשר עוד לחסום מידע ולשתק את שוק הדעות והרעיונות. על אף כישלון ההסברה של יוזמי הרפורמה, מרבית תומכיה אינם מתרגשים מאווירת התבהלה. הם לומדים לזהות מי מעניק להם תמונת עולם מלאה ומקיפה, ומי משתמש במיקרופון שניתן לו ככלי תעמולה.
הראשונים להיפגע מהסיקור החד־צדדי של הרפורמה יהיו כלי התקשורת שלא ידעו לתת ביטוי לעמדות הציבור הרחב, שלא מוצא בהם את עצמו. טבלאות הרייטינג לא משקרות, וכבר מתחילות לשקף את משבר האמון בין חלקים הולכים וגדלים בציבור ובין התקשורת הממוסדת. כל העיתונאים שהתגייסו בהתלהבות בשבועות האחרונים למלחמת הקודש הולכים ומאבדים את הקרדיט הציבורי, ומי שזוכה מן ההפקר הוא המיעוט הקטן שמציג עמדה שפויה ומקצועית, בין שהיא תומכת בחקיקה ובין שהיא מתנגדת לה.
הרפורמה היא בהחלט אירוע מורכב, וטבעי שיהיו לו תומכים ומתנגדים. תקשורת אחראית הייתה מציגה את המחלוקת, ולא מתעלמת מאחת העמדות. המשבר הפוליטי יסתיים כך או אחרת, אך את אמון הציבור הישראלי בתקשורת המרכזית יהיה קשה להשיב.
