רמת הניקיון של האוטובוס ירודה. אולי באגד חושבים שהתרגלנו, אבל לא כך – העניין בהחלט טעון שיפור. שירותים, כצפוי, אין על האוטובוס. מעל עניין המהירות של הקו ניצב סימן שאלה, שכן שעות העומס בכבישים ימנעו ממנו לתקתק את הדרך, אך נראה כי מתכנן המסלול עשה כל שביכולתו על מנת לקצר אותו. פרט לתחנת היעד ותחנת המוצא תמצאו את עצמכם ממתינים רגעים ספורים במחלף חמד וזהו. התדירות סבירה, כל חצי שעה, ובהחלט לא נראה שצריך יותר מזה. בימי שישי ובמוצ"ש תמצאו את הקו נפרד מהרציף בכל רבע שעה ולפעמים אפילו פחות מכך.
המעלות שבכל זאת יביאו אתכם לעלות על קו 480: ראשית, הנוסטלגיה. בנוסף, בשעות מסוימות בימי ראשון בבוקר נפתחו שלוחות של הקו היוצאות מכל מיני שכונות בירושלים, ובהן פסגת זאב, תלפיות ובקעה – וזו סיבה טובה מאוד. ואחרי הכול – הנוף הנשקף מהחלון, המרחב שיש באוטובוס (פרט לשעות העומס), הנהג היושב בקדמת האוטובוס שאפשר לומר לו תודה בכניסה וביציאה – משווים לקו קצת יותר אנושיות, מין טעם של פעם.
ומכאן לתחנת רכבת נבון. חשוב להקדים ולומר, לירידה לרכבת תיאלצו להקדיש לכל הפחות עשר דקות תמימות, כל עוד אין הפרעות נוספות בבידוק הביטחוני. במדרגות הנעות תבלו עשר דקות, ובמעליות תעבירו דקה אחת בירידה, ועוד תשע נוספות בהמתנה. כך או כך, לרכבת עצמה תגיעו מתנשפים.
אם יתמזל מזלכם תמצאו מקום לשבת, אבל בשעות העומס ייתכן שתמצאו את עצמכם יושבים על המדרגות, או שפשוט תעמדו. בכל מקרה, אחרי ההתמקמות תשלפו את הטלפון ותגלו שווי־פי הוא לא מצרך טריוויאלי כמו שחשבתם, כי ברכבת ישראל החליטו לוותר על הרעיון מראש. זה חמור עוד יותר בחלקים שגם אין בהם קליטה. הנוף גם הוא נמנה עם חסרונותיה של הרכבת, שחלקים ארוכים מהדרך היא נוסעת בתוך מנהרות חשוכות. לעומת זאת יהיה לכם נעים בעין בתוך הקרון, כי ניקיון הרכבת בהחלט ראוי לציון, מרחב ציבורי ישראלי ללא דופי.
לרכבת יתרונות רבים. בראש ובראשונה היא נוחה ומהירה. ההגעה שלה ליעד לא תלויה בשום גורם פרט, ובכן, לעיכובי הרכבת עצמה, אם כי למען ההגינות נגיד שמתרחשים לעיתים לא נדירות. את הנסיעה ברכבת תחלקו עם הנוסעים לנתב"ג, שיגרמו לכם גם להצטופף בין המזוודות שלהם, וגם קצת לקנא. יתרון אחד יש לממריאים – עצם קיומם הוביל לכך שקו הרכבת ממשיך את פעילותו גם בשעות הלילה המאוחרות.
בימים כתיקונם הרכבת יוצאת מהתחנה בכל 30 דקות ומחיר הנסיעה 24 שקלים, אומנם כמעט עשרה שקלים יותר מהחלופה, אך לנוסעים הלוך־חזור יש הנחה משמעותית. נקודה נוספת לזכות הרכבת היא הנגישות. נכים שנוסעים בקביעות נצפים ברכבת מתלוצצים עם הסדרנים שעוזרים להם באדיבות להגיע ליעדם. למה לא בעצם. בשולי הדברים, קוראינו המקפידים על תפילות מנחה וערבית במניין יוכלו למצוא את עצמם מתנדנדים בעמידה בתוך הרכבת הנוסעת.
נראה שאת רוב היתרונות קצרה הרכבת החדשנית, והקהל מצביע על כך ברגליים. ובכל זאת, אם אתם לא ממהרים, מבקשים קצת אנושיות ורוצים נוף – האוטובוס הוא המקום.
