1. זמן קצר לאחר ההודעה על התפטרותו של ח"כ אבי מעוז מתפקיד סגן שר במשרד ראש הממשלה, שנומקה בנסיגת נתניהו מההתחייבות להקמת רשות לזהות יהודית לאומית, מלאה הרשת תגובות למהלך. אחת הנפוצות בהן היתה: 'הנה, תראו, סתם פחדתם מאבי מעוז. נתניהו מעולם לא התכוון באמת להעניק לו סמכויות בעייתיות כל כך, כפי שסוכם בהסכמים'. ובכן, בהחלט ייתכן, אך מנקודת מבטם של מתנגדי ממשלת נתניהו השישית, זו נחמה קטנה מאוד, שלא יכולה לרמז כלל על מה שצופן העתיד. לא כל ההסכמים שווים, ולא כל השותפים הקואליציוניים שווים, גם אם ההסכמים נחתמו על ידי אותם גורמים ובאותו הפורמט. יש שותפים והסכמים שווים יותר, ויש כאלו ששווים הרבה פחות.
2. אבי מעוז לא חדש בזירה הציבורית הישראלית. בעבר שימש בתפקידים בכירים בשירות הציבורי, והוא מכיר את המערכת היטב. למרות זאת, הוא ככל הנראה לקה בנאיביות כאשר חתם על ההסכמים הקואליציוניים עם הליכוד. אחרת, קשה להבין כיצד לא העריך מראש מה יהיה גורל ההסכם הקואליציוני עליו חתם. הכלל בהסכמים קואליציוניים הוא ברור: אם אין לך ביד שוט של אכיפה, לעולם לא תקבל מה שקשה לצד השני לתת. תפקיד של סגן שר, לשכה, מזכירה ועוזרים – זו לא בעיה. תקציבים – זה כבר יותר מסובך, כי את הכסף צריך להביא מהיכן שהוא. סמכויות על חשבון שרים אחרים – לא תקבל לעולם בלי מאבק של ממש והפעלת אמצעים. סמכויות שלהן מתנגדים פעילי מפלגה חזקים – כאן נדרשים כבר לצאת למלחמה ולהפעיל את התותחים הכבדים. אם תנפנף בהסכם איש אפילו לא יביט לעברך.
3. מעוז ככל הנראה לא נערך בזמן להתמודדות בשני מישורים. ראשית, הוא בא נאיבי מדי לעימות שהיה צפוי מראש מול שר החינוך יואב קיש ופקידיו הבכירים סביב האחריות על הפיקוח בנוגע לתכניות חינוכיות חיצוניות (מערכת גפ"ן). בנוסף, הוא לא צפה את עוצמת ההתנגדות שאותו המהלך יעורר בקרב פעילי ליכוד משמעותיים, ובעיקר ראשי ערים שנמצאים ממש בימים הללו בשנת בחירות. ראש עיר משמעותי ומשפיע כמו חיים ביבס לא יכול להרשות לעצמו להרגיז את תושבי עירו בשנת בחירות. ונתניהו, בתורו, לא יכול להרגיז את ביבס, גם אם מדובר בסך הכל בראש עיר. הכוחות שעמדו מול מימוש ההסכמים עם אבי מעוז היו גדולים, והוא כנראה העריך אותם בתחילה הערכת חסר.
4. ובעוד מעימות עם קיש ובעיקר עם ביבס וחבריו, לנתניהו יש המון מה להפסיד, מעימות עם מעוז הוא לא מפסיד כלום, יתכן שאפילו מרוויח. מדובר בראש סיעת יחיד, אתו ובלעדיו יציבות הקואליציה תהיה דומה מאוד. איש גם לא מחכה לא באופוזיציה, ודאי לאחר הדמוניזציה שבוצעה לו. לפיד וגנץ לא ישמחו לשבת איתו בישיבת ראשי סיעות האופוזיציה, ועל אחת כמה וכמה שלא יתאמו איתו את מהלכיהם. מחוץ לקואליציה הוא יהיה כמו דג מחוץ למים. ראש הממשלה יודע את כל זה, ויודע גם שבעקבות התדמית שנוצרה למעוז, הוא לא אהוד גם בקרב מצביעי הליכוד, ועימות איתו לא פוגע לנתניהו ב"בייס". כל זה ממש לא נכון כאשר מדובר על ההתחייבויות של נתניהו לבן גביר, לסמוטריץ', וקל וחומר לחרדים. את ההתחייבויות הללו ייאלץ נתניהו לקיים (לפחות ברובן) לא כי הן כתובות בהסכם, אלא פשוט משום שלא תהיה לו ברירה.
