זמרים תחת הסוואה, ויכוחים ארוכים של שופטים, הדחות, שירים, פרסומות ארוכות, בדיחות. זה נשמע לכם מוכר? שאלה רטורית.
אז כן, מדובר בעוד תכנית של קשת 12 ושמה "לראות את הקול". כיום היא נוכחת בקרוב ל-30 מדינות בעולם והנה היא פה במדינת היהודים. עוד לפני שנדבר עליה, מבט כללי על עולם הריאליטי בישראל יסייע להבין מה האתגר הגדול שלה – עוד לפני שנולדה.
ביום בו נחת בארצנו המותג החדשני הידוע בשמו שירותי הסטרימינג הכולל את נטפליקס, דיסני פלוס, אמזון וענקיות נוספות, נפל דבר בישראל. לפתע, הפריים טיים שמורכב מתוכניות ריאליטי או בידור ומאופיין באחוזי צפייה גבוהים בצורה תמידית, הבין שהוא נתון בסכנה, במה שהביא לניסיונות שיפוץ ופיתוח של אותן התוכניות. בחלק מהתוכניות זה עבד מעולה והצופים נותרו נאמנים ומלאי ציפייה לפרק הבא וחלק מהן נעשו נואשות ומייחלות לאהדת הקהל עד שזה כבר נהיה מביך.
לכן, כאשר מיובא אלינו עוד שעשועון מציאות מעבר לים, הוא נושא על כתפיו אחריות איומה. עליו לגרור את ספינת הערוץ שבו יתארח לאי הבטוח ובו מאות אלפי צופים קשובים, ולהשאיר אותה שם. זהו תפקיד קשה, במיוחד בימים בהם כל לילה ערוץ חדש מפתיע וטורף את הקלפים.
אז מה הפאנץ' הנוכחי? לראות את הקול היא תכנית בידור חדשה המבוססת על הפורמט הבינלאומי "I Can See Your Voice" (במקור מקוריאה הדרומית), ששודרה ב-27 מדינות בעולם, בהן ארה"ב, בריטניה, צרפת וגרמניה. בכל פרק של הפורמט, ישתתפו מספר "זמרים סודיים" – חלקם זמרים מצוינים עם קול ערב וחלקם זמרים "זייפנים". מול המאגר המתעתע ישב פאנל מומחים שמטרתו לנסות לזהות ולהדיח את ה"זייפנים" מהקבוצה, מבלי לשמוע אותם שרים (בסיוע רמזים), כשאת התוכנית ינחה ארז טל ובכל פרק יצטרף לפאנל זמר אורח מפורסם. בתכנית הבכורה היה זה מוקי.
הקונספט נשמע חמוד לכשעצמו, אבל הקהל הישראלי כבר אינו תמים. לא צריך להיות מומחה טלוויזיוני בכדי להבין ש"לראות את הקול" היא משהו שראינו כבר, אחרי ניתוח פלסטי לא מאוד מוצלח, בכדי לנסות להסתיר את זה. האמת היא שאין אפילו ניסיון להכחיש את העובדה שמלבד האולפן (ואולי גם זה לא), לא קיים הבדל בין התכנית המדוברת ל"זמר במסיכה", אשר ירדה לפני ימים ספורים. אפילו פאנל השופטים זהה – מגישת תכנית אקטואליה דעתנית, סטנדאפיסט שהגיע להטריל, זמר שבא לתת זווית מקצועית, ושונות, רק שהפעם אלו עידן רוזנבלום, אבי נוסבאום, שירי מימון ואילנית לוי–שדה.
גם הפאנל וגם המנחה מומחים ויודעים היטב את העבודה הטלוויזיונית שלהם, בין אם זה להגזים במתח שהם חשים או "לשלוף" בדיחות שנונות מהמותן. אבל האם זה מה שמספיק בכדי לשכנע את האוחז בשלט שלא לזפזפ בין שאר הערוצים או לכבות? חשוב לזכור שהפורמטים היחידים שהצליחו לבסס מעמד של כבוד בשנים האחרונות הם תוכניות שהביאו משהו מאוד חדשני, כזה שלא נראה עד כה על המסך. לראות את הקול היא חד משמעי לא כזו, וגם לא קרובה לשם.
יש להבהיר שאין בעיה עם תכניות ריאליטי שמכוון יותר לשעשוע, מאשר למציאת כישרונות חדשים או ערך מוסף אחר. הבעיה העיקרית היא שבכור ההיתוך הטלוויזיוני הקטן שלנו, קיימות יותר תוכניות כאלו מפרסומות. גם אם עקיצות השופטים, מסתוריות המתמודדים, והסקרנות לראות 'מי זה' הוכיחו את עצמם, אין זה אומר שזה יקרה גם בפעם הבאה.
השאלה שנשאלת האם "לראות את הקול" היא מוטציה של זמר במסיכה, או ערב קריוקי משודרג? עוד קשה להגדיר עד הסוף את הניסוי הנוכחי של קשת, לקחת פורמט שעבד, להכניס למבחנה, לשקשק, ולראות האם יצא מזה משהו חדש. אך יותר מזה, קשה לצפות שהניסוי הזה יצליח.
