בסמסטר השני של שנה ב' בלימודי הרפואה היה לנו קורס ביוכימיה. המרצים לימדו אותנו – רופאים לעתיד – כיצד הגוף מגיב למצבים מטבוליים שונים, צום ושובע. באותו זמן לא נכחתי באולם ההרצאות. קיימתי בגופי את מה שלמדו חבריי לכיתה שבאו לבקר אותי ולעדכן אותי בחומר הנלמד: שבתתי רעב עם חבריי ל"תא כתום" מול בית המשפט העליון בירושלים, במחאה נגד תוכנית ההתנתקות. הסיבה שהחלטנו כולנו לעצור את לימודינו ולגרום לתאים שלנו להסתפק במינימום הנדרש לצורך קיומנו, הייתה התחושה שמדינת ישראל עומדת לבצע טעות קשה ובעלת השלכות הרסניות לעתידה.
ידענו שנטישת רצועת עזה תוביל להידרדרות קשה במצב הביטחוני של יישובי העוטף. ידענו שהמהלך יתפרש בקרב אויבינו ככניעה, ויעודד את המשך פעילות הטרור. ידענו גם שראש הממשלה אריאל שרון, שהוביל את המהלך, לא עשה זאת מתוך אידאולוגיה אלא כדי להסיר מעליו האשמות משפטיות בשחיתות. ידענו שבקלפי העם הצביע ברוב גדול בעד "דין נצרים כדין תל־אביב", וגם אחרי שעברנו בית אחר בית במבצע "פנים אל פנים", ההחלטה על הפינוי התקבלה על אף הכרעת מתפקדי הליכוד נגדו. מה שלא ידענו הוא שבית המשפט העליון, ששהינו מולו יום ולילה בעודנו מארגנים הפגנות ומארחים חברי כנסת ועיתונאים, לא ייתן לנו את הסעד הנדרש, וזכות המחאה שלנו תיפגע קשה. כל עמידה של כמה אנשים בצומת תוגדר כהפגנה בלתי חוקית ותאוים במעצר, ושוטרים יקבלו הנחיה לעצור מפגינים בדרכם לממש את זכותם הדמוקרטית.
אי אפשר להבין את עוצמת הוויכוח הנוכחי לגבי הרפורמה הדרושה במערכת המשפט בלי לקחת בחשבון את עומק משבר האמון מולה. תומכי ימין רבים חוו על בשרם את האכזבה העמוקה מנציגי שלטון החוק ואבירי הדמוקרטיה, שבזמן אמת לא מחו על פגיעה לא מוצדקת בזכויות אדם ועל דורסנות הרשות המבצעת, רק כי המדיניות תאמה את חזונם הפוליטי.
זכר המאבק נגד ההתנתקות מחזק את ההבנה שאיזון הרשויות במדינת ישראל דורש חשיבה מחודשת. אך הרפורמה המונחת היום על שולחן הכנסת אינה פותרת את הבעיה, אלא מעצימה אותה לכיוון הנגדי: מתוך הכעס והאכזבה מהרשות השופטת, היא מבקשת להעניק לרשות המבצעת כוח בלתי מוגבל כמעט להוביל כל מהלך, ללא ביקורת שיפוטית. זו אינה סוגיה שקשורה למחלוקת בין ימין לשמאל; זהו האינטרס של כולנו לדאוג שרשויות המדינה יאזנו זו את זו, כך שאף רשות לא תקבל לידיה כוח מופרז והריבונות תישאר בידי העם. זוהי משמעותה העמוקה של דמוקרטיה, מעבר לקיומן של בחירות אחת לארבע שנים. משפטנים רבים מימין ומשמאל מזהירים שקבלת הרפורמה על כל סעיפיה לא תביא לאיזון שמדינת ישראל זקוקה לו, אלא תקבע את חסרונו ותאפשר מהלכים דורסניים נוספים, ללא יכולת לאזן את הפגיעה באזרחים שיסבלו מהם.
באופן מטריד, גם היום ראש הממשלה מואשם בשחיתות שלטונית, וגם היום התחושה היא שתמיכתו ברפורמה אינה אידיאולוגית (על סמך התבטאויותיו בעבר). לפני 18 שנים דאגנו מחורבנו של חבל ארץ; כעת עומד על הפרק עתידה של מדינת ישראל כולה. נאומו של הנשיא הרצוג נגע בלבבות וביטא זאת היטב. הידברות אינה סיסמה או מזימה שנועדה לסכל או למסמס את הרפורמה. מטרת ההידברות היא קודם כול הכרה בכך שהן תומכיה והן מתנגדיה של הרפורמה אוהבים את המדינה וחפצים בשגשוגה. לשם כך יש לנסח יחד את המטרות המשותפות, ולזהות את הפערים במימושן.
בימים האחרונים פורסמו בציבור כמה הצעות מאוזנות יותר, המכירות מחד בחסרונות המצב הנוכחי מחד ומבקשות מאידך לחזק את האיזון בין הרשויות. זה אפשרי. הקפאת החקיקה כחלק מהתהליך תעביר מסר שהקואליציה אכן מעוניינת להקשיב ולהטמיע את השינויים. ניסוח רפורמה מוסכמת לאיזון בין הרשויות במדינת ישראל הוא הכרח חברתי וציוני ראשון במעלה. על נבחרי הציבור מכל הצדדים לשמוע מבוחריהם שזו הציפייה מהם בעת הזאת: מי יודע אם לא לעת כזאת הגיעו לכהן כחברים בכנסת ישראל.
הרבנית ד"ר חנה אדלר־לזרוביץ' היא מומחית ביילוד וגינקולוגיה, וחברה בארגון הרבנים והרבניות בית הלל
