"חוק הנבצרות", שאושר היום בכנסת בקריאה ראשונה, לא היה צריך לבוא לעולם במדינה מתוקנת. הכלל שאותו הוא מבקש לעגן אמור היה להיות מובן מאליו במדינה דמוקרטית. ראש ממשלה מחליפים בקלפי, לא בהחלטות שיפוטיות שאינן מבוססות על הליך פלילי מלא. אבל במדינת ישראל שום דבר לא באמת מובן מאליו, ולכן לעתים אין מנוס מלחקוק את המובן מאליו עלי ספר.
חוק יסוד הממשלה, שהתיקון שלו עבר היום בקריאה טרומית, עוסק בשאלה מה קורה כאשר "נבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו", באופן זמני או באופן קבוע. סעיפים דומים יש גם בחוקות של מדינות אחרות, ומטרתם למנוע מצב של וואקום שלטוני כאשר מסיבה כלשהי ראש המדינה מושבת. אולם, בניגוד למקובל בהרבה מדינות, החוק הישראלי איננו קובע מתי ניתן לקבוע שנבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו, ומי ממונה על הקביעה הזו.
ההנחה הפשוטה היא שהראשון שיכול לקבוע זאת הוא ראש הממשלה עצמו. זה יכול להיות עקב סיבה רפואית, ויכול גם לקרות מסיבות אחרות (סיטואציה משפחתית או אישית חריגה, למשל). דוגמה לכך ניתנה לנו בהקשר מעט שונה, כאשר נשיא המדינה משה קצב הודיע שנבצר ממנו למלא את תפקידו כנשיא לאחר שנפתחה החקירה נגדו. אמנם באותו מקרה מדובר היה על חוק יסוד הנשיא, אך העיקרון דומה.
אולם, מה קורה כאשר נבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו, והוא אפילו איננו מסוגל להודיע על כך בעצמו? לא מדובר בשאלה תיאורטית. מדינת ישראל כבר ניצבה בפני השאלה הזו בעבר, כאשר ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון עבר אירוע מוחי. רופאיו של ראש הממשלה יכולים לדווח מה מצבו הרפואי, אך מי מוסמך להגיד שמצב רפואי מסוים הופך לנבצרות?
לוואקום הזה נכנס בעבר היועץ המשפטי לממשלה. מאחר שבית המשפט העליון קבע שהוא "הפרשן המוסמך של הדין", הונחה לפתחו השאלה מתי ניתן להגדיר את ראש הממשלה כמי ש"נבצר ממנו למלא את תפקידו". לפעמים התשובה ברורה יחסית. כאשר הסיטואציה היא רפואית – היועץ מדבר עם הרופאים, ומתרגם את הקביעה הרפואית לשפה משפטית.
אולם, האם היועץ רשאי לקבוע ש"נבצר מראש הממשלה למלא את תפקידו", מסיבות שאינן רפואיות? האם גם במקרה כזה ניתן לטעון שפרשנות הדין היא בסמכותו, ולכן הוא רשאי "דה פקטו" להדיח ראש ממשלה שלא סר למשמעתו? התשובה ההגיונית ביותר היא לאו מוחלט. היועץ איננו יכול להחליף את שיקול הדעת של הבוחרים בשיקול הדעת שלו. אולם, מפסיקותיו של בית המשפט העליון בעבר נראה שהשופטים סבורים אחרת. ולכן, לא היה מנוס מתיקון החוק.
הצעת החוק שעברה היום בקריאה טרומית מבקשה בסך הכל לסגור את הלקונה, ולחדד את כוונת המחוקק: איש איננו מוסמך להדיח ראש ממשלה מכהן. איש גם איננו מוסמך לקבוע שראש הממשלה לא מסוגל למלא את תפקידו, מלבד זה שהמחוקק הסמיך אותו לכך. ודאי לא היועץ המשפטי לממשלה – כיום יועצת – שמנכס לעצמו סמכויות בלי סוף, כשכולן תחת הכסות הבעייתית של "הפרשן המוסמך של החוק". ואם בשביל זה נדרש להבהיר את החוק, אז ההבהרה הזו בלתי נמנעת.
