בשלישי בערב התייצב ליאו מסי בראש הנבחרת הלאומית של ארגנטינה וקיים בה "התנערי מעפר קומי". שתי הבקעות מרהיבות, של מסי ושל רוחו, רגע לפני ההדחה, הצילו את כבודה של הנבחרת וסללו את דרכה לשמינית הגמר. למחרת בבוקר התייצב היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט במשכן הכנסת וניסה לשחזר את ההצלחה בנבחרת שלו.
מנדלבליט הבין מזמן שכמו שמערכות צבאיות הן מזמן לא רק טנקים ומטוסים אלא גם דיפלומטיה ותקשורת, כך גם תיקי חקירה רגישים. מי שעקב מקרוב אחרי התנהלות הפרקליטות השבוע יכול היה להבחין באסטרטגיה ובניהול התקשורתי. גורמי האכיפה הבכירים מניחים שתיקי ראש הממשלה לא תלויים רק בחומר הראיות, אלא נדרשים גם לצלוח את מערכת העיכול הציבורית. השליח שנבחר למשימה היה גיא פלג מחדשות 2. מיד לאחר ההודעה על הגשת כתבי האישום נגד שרה נתניהו יצרו גורמים בפרקליטות או במשטרה קשר עם פלג, והעבירו לו תמלולים מחקירותיו של ניר חפץ. התמלולים הועברו בטפטופים מדי ערב, בשיטת "עִבְרוּ לְפָנַי וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר" של יעקב אבינו.
הקטעים שפורסמו בכל מהדורה היו חדשים, אולם תגובות ראש הממשלה די חזרו על עצמן. תופעת ההדלפות מחדרי החקירות גם פוגעת בזכויות החשודים וגם מרגיזה מאוד מבחינה ציבורית, שכן היא מעניקה לתביעה כוח לא הוגן. תומכי רה"מ הלינו על תרבות ההדלפות וטענו שמדובר ברדיפה, אולם החומרים שיצאו השבוע הבהירו שבפרקליטות ניהלו סיכונים. ולמרות הביקורת, סביבת היועמ"ש האמינה שההדלפות יעניקו לה נקודות קריטיות – שהציבור שייחשף לחומרים יבין שתיקי הגברת נתניהו אינם מבוססים על מעידה חד־פעמית, אלא על דפוסים שיטתיים ומתמשכים של סחיטת הקופה הציבורית תוך רמיסת החוק והנהלים.
על פי התמלולים, בחלק מהמקרים היה ברור לחלוטין לגברת נתניהו שהיא מכריחה את צוות הלשכה להיענות לדרישות בלתי חוקיות בעליל אולם היא המשיכה והגבירה את הלחץ, תוך הכנסת הסובבים אותה לדילמה אכזרית שבה שימור מקור הפרנסה שלהם כרוך בעבירה על החוק. הנקודה החשובה ביותר בהקלטות היא מה שנקרא בטרמינולוגיה המשפטית "היסוד הנפשי": היועמ"שית של משרד רה"מ שלומית ברנע־פרגו, יועץ התקשורת ניר חפץ ושאר המעורבים היו מודעים לחלוטין בזמן אמת לכך שמדובר בפעולות אסורות שהם עתידים ליתן עליהן את הדין.
כשמנדלבליט הגיע לכנסת הקרקע כבר הייתה חרושה. כל מה שנותר לו הוא לרמוז לכך שיש קשר בין הדפוסים שראינו בכתב האישום נגד גברת נתניהו לבין הדפוסים שנחשפו בתיקי רה"מ עצמו. מנדלבליט נשא נאום ארוך וניסה לענות על השאלה מדוע השלמות החקירה בתיקים לוקחות כל כך הרבה זמן. בתמצית: לא מפני שאין מספיק עובדות וראיות, מפני שיש יותר מדי.
אל תתגעגעו למלך
הדילמה הציבורית והמשפטית של הימין אכזרית. הרוב הגדול של הציבור סבור שראש הממשלה בנימין נתניהו מתפקד מצוין, ומזניק את ישראל לגבהים בזירה הבינלאומית ובזירות נוספות. מאידך גיסא, ככל שעובר הזמן הולך ומתברר שטענות מערכת אכיפת החוק, שלפיהן הבית ברחוב בלפור נגוע לכאורה בשחיתות שיטתית ומתמשכת, אינן תלושות.
מי שכוסף לחידוש מלכות ישראל הקדומה יכול להתנחם בכך שבספרי שמואל ומלכים התנהלות כזו לא הייתה בעיה. המלך היה אז מעל החוק. הוא יכול היה לחסל יריבים ולהחרים רכוש, וכל מה שעשה היה קדוש. שרידותו הייתה תלויה בניצחונות צבאיים ובקיום דרישות המינימום של הנביאים שהמליכו אותו, ואם השחיתות לא הייתה זועקת ברמת גזל כרם נבות או לקיחת אשת אוריה החתי, לרוב היא הייתה נסלחת.
אך מלכות ישראל הנוכחית היא דמוקרטיה ולא מונרכיה. בדמוקרטיה מחליפים שלטון בבחירות ולא בהפיכה צבאית, והמנהיג איננו כול יכול. התנאי לקיומה הוא כיבוד כללי המשחק, וטוהר השלטון בראשם. זהו הקושי העצום של אנשי ימין היום – מה עושים כשהמנהיג מתפקד מצוין, אין שום סיבה חיצונית להחליף אותו, אבל רעייתו והוא רומסים את כללי המשחק?
