בשבוע שעבר פרסם משרד האוצר כי הגיעו להסכמות בנוגע להסכם מסגרת חדש עם ההסתדרות. בהודעה של האוצר וההסתדרות נכתב כי שכר העובדים במגזר הציבורי יעלה ב-11%, מה שהעלה את הימין הכלכלי על הרגליים בזעקות כנגד 'גזל הקופה הציבורית'. אך הודעות אלו מטעות וניתוח מעמיק של עיקרי ההסכם דווקא מעלה תמונה שמדובר בהסכם מתון ורזה שעשוי לסייע בדחיפת המשק קדימה.
מה זה הסכם מסגרת? ומה כלול בהסכם הנוכחי?
הסכם מסגרת בין ההסתדרות לאוצר קובע את העלאות השכר של כלל עובדי המגזר הציבורי, מדובר במאות אלפי אנשים במגוון רחב של מקצועות. עובדים אלו אינם יכולים לקבוע את שכרם במשא ומתן מול המעסיק כמו בשוק הפרטי.
הסכם המסגרת האחרון עודכן ב-2019, ועקב הקורונה והתפרקות הממשלה הקודמת, החתימה על הסכם חדש נדחתה עד עכשיו, שנת 2023. מסיבה זו, יש להתייחס להסכם הנוכחי כאל כזה שמייצג 8 שנים ולאו דווקא 5 שנים, עד 2027.
במסגרת ההסכם, יעלה שכר העובדים במגזר הציבורי ביוני 2023 ב-400 ₪ ולאחר מכן בחודש אוקטובר 2024 ב-100 ₪ נוספים. אלו העוקבים אחר הסכמי שכר במגזר הציבורי מיד ישימו לב כי העלאות אלו הינן שקליות ולא אחוזיות, פירוש הדבר שכל העובדים מקבלים העלאה זהה ללא קשר לשכרם הנוכחי. זהו דבר יוצא דופן יחסית ומשמעותו שעובדים בעלי שכר נמוך מקבלים העלאת שכר גבוהה יותר באחוזים מאלו המשתכרים שכר גבוה.
לאחר העלאות אלו, מחודש דצמבר 2024 ועד אפריל 2027 יעלה השכר בהדרגתיות בכ-6% לכלל העובדים. בנוסף, יינתן מענק חד פעמי בסך 6,000 ₪ לכלל העובדים (למעט הבכירים), בשל העובדה שההסכם נדחה ב-3 שנים.
יוצאות דופן בהסכם הן הסייעות בגנים, אשר יקבלו העלות שכר של עד 30% בשכרן. הדבר יתבטא בהעלאת השכר ההתחלתי של הסייעות לפי התחום בו הן עובדות, מענקי התמדה חודשיים, מענקי התמדה שנתיים והעלאה בהתאם לקורסים מקצועיים שהן יעברו. מדובר בהעלאות שמסתכמות באלפי שקלים כל חודש.
החרגה זו דווקא הגיונית ביותר שכן בצל משבר כח אדם קשה בתחום, קשה למצוא מספיק סייעות במדינה עם כל כך הרבה ילדים. קבוצת העובדות הדומה לסייעות הינן המטפלות במעונות היום, שאינן כפופות להסכמים מול המדינה וששכרן עלה בעשרות אחוזים בשנים האחרונות. אם כך זה הגיוני שכדי לפתור את המחסור בכח אדם של הסייעות, מעלים את השכר בשיעור ניכר.
כמו כן שבוע העבודה במגזר הציבורי יקוצר בשעתיים שבועיות בשנתיים הקרובות ויעמוד על 40 שעות בשבוע. הדבר מבטא אף הוא העלאה בשכר השעתי, שכן העובדים יקבלו שכר זהה על פחות עבודה, אך הוא לא יתבטא בכספי המיסים שלנו. ולא בטוח שהתפוקה של העובדים תרד כל כך בגין הורדת שעתיים שבועיות, לפחות לא בכל התחומים במגזר הממשלתי באותה המידה, פשוט כי זה שהעובדים יצאו שעה קודם לא ישפיע על סך העבודה שהם עשו באותו היום.
אז למה שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', יכול לרשום לעצמו הישג בחתימה ההסכם?
ראשית, ההסכם הושג כמעט ללא הפרעות או שביתות במשק (הייתה שביתה של יום אחד של הסייעות בגני הילדים). וההסכם צריך לספק תעודת ביטוח משביתות במגזר הציבורי ל-5 השנים הקרובות.
המשמעות של ההסכם היא יציבות במגזר הציבורי, דבר שחשוב במיוחד למשרד האוצר להשיג כעת, שכן הרפורמה במערכת המשפט הכניסה המון סימני שאלה לכלכלה הישראלית. חתימת ההסכם מוציאה משתנה מהמשוואה של אי הוודאות וזה דבר טוב למשק. סביר שנראה את שר האוצר חותר להסכמים נוספים כאלו על מנת לייצר כמה שיותר ודאות.
שנית, מדובר בהסכם מתון מאוד שמסיר חשש להתגברות האינפלציה במשק. אחד הגורמים לאינפלציה הוא הוצאות הממשלה, ככל שהוצאות הממשלה גדלות, נמצא שגם האינפלציה עשויה לעלות. ההסכם הנ"ל מחושב בתוך התקציב הקרוב אותו תעביר הממשלה, ומסגרת התקציב אינה חריגה לעומת תקציבים אחרים. פירוש הדבר שהוצאות הממשלה לא חרגו ואין דחיפה של האינפלציה כלפי מעלה בשל ההסכם.
העלאה של 11% ב-5 שנים משמעות עלייה ממוצעת של 2.1% בשנה והיא מהווה למעשה ירידה ריאלית בשכר. האינפלציה נכון לעכשיו עומדת על 5.4%, בהנחה ונחזור במהירה לאינפלציה בגדר הסביר (1%-3% בשנה על פי הגדרת בנק ישראל), פירוש הדבר שסביר שאינפלציה תעלה בקצב מהיר יותר מעליית השכר במגזר הציבורי. אם מחשבים את העלייה על פני כל השנים שההסכם מייצג מדובר בעלייה של כ-1.3% בלבד בשנה, הרבה פחות משיעור האינפלציה עד כה והשיעור הצפוי בשנים בקרובות. ההבנה הזו, שההסכם מתון יחסית, עשויה לתת רוגע למשק שכן הממשלה לא תוציא כספים בלתי הגיוניים בגין עלייה בשכר העובדים בשנים הקרובות.
נוסף לכך, הושגו הסכמות חשובות נוספות עם ההסתדרות בנוגע להגדלת שיעור החוזים האישיים במגזר הציבורי, מה שיאפשר יותר גמישות בהעסקה.
העידוד להחזקת רכבים פרטיים יצומצם, על ידי כך שלא יחייבו את העובדים להחזיק רכב ממש כדי לקבל את ההטבות הכרוכות בכך, מה שיוריד את העומס בכבישים. עובדים המגזר הציבורי הזכאים בהטבה מחזיקים רכבים בשיעור ניכר לעומת שאר העובדים במשק, מה שמעמיס ללא צורך על הכבישים.
ההישג אולי החשוב ביותר הוא ההבנה שלא יוכרזו שביתות בגין הכנסת טכנולוגיה חדשה למגזר הציבורי. עבור מי שעובד במגזר הפרטי משפט זה עשוי להישמע מוזר, למה טכנולוגיה אמורה לגרור שביתה? ובכן, עד היום רווחה בהסתדרות הגישה שהכנסת טכנולוגיה למגזר הציבורי משמעה פיטורים של העובדים. לכן, בכל פעם שרצו לייעל את המערכות הציבוריות במדינה באמצעות טכנולוגיה, הכריזה ההסתדרות על שביתה ועיכבה מהלכים שכאלו לעיתים בשנים, ולפעמים המהלכים נבלמו לחלוטין.
שביתות אלו ממש גררו את המשק אחורה וגרמו לציבור לקבל שירות גרוע יותר ממה שיכלו לקבל, ההבנה ששביתות אלו אינן לגיטימיות היא הישג חשוב ביותר עבור כלל הציבור.
אם כן, למה שיו"ר ההסתדרות יסכים לחתום על הסכם שכזה?
התשובה הפשוטה היא ככל הנראה פוליטיקה. סעיף בהסכם מקצה לו תקציבים עתידיים לסקטורים ייחודיים בשביל 'תיקוני שכר'. זאת אומרת שארנון בן דוד יוכל לפצות קבוצות עובדים תמורת הרגעת הרוחות או תמיכה בו לראשות ההסתדרות בבחירות הבאות ומבחינת האוצר מדובר בסכומים נמוכים בהרבה מהעלאות רוחביות.
אם כן, נראה שההסכם החדש מתון ויסייע בדחיפת המשק קדימה, וזה הישג ששר האוצר, בצלאל סמוטריץ', יכול לזקוף לזכותו.
