פקחי הסוכנות לאנרגיה אטומית, שהגיעו לביקור שגרתי לפני כמה שבועות באתר העשרת האורניום בפורדו שבאיראן, הבחינו במשהו מוזר. איראן הצהירה בפני הסוכנות שהיא מעשירה באתר אורניום ברמה של 60 אחוזים, אך הפקחים גילו שבכמה צנטריפוגות נעשו שינויים בהגדרות. הפקחים בחנו את השינויים, לקחו דגימות, והשבוע התקבלה התשובה הרשמית מהסוכנות לאנרגיה אטומית: נמצאו חלקיקי אורניום מועשר ברמה של 83.7 אחוזים. כמעט ברמה הנדרשת לייצור נשק גרעיני, 90 אחוזים.
איראן טענה שזו תקלה טכנית, ושהיא לא העשירה בכוונה – אך בסוכנות לא סומכים על האמינות האיראנית ומנהלים חקירה.
האירוע הזה מגיע שנה בדיוק אחרי הדיווחים שהביאו את העולם לחשוב שהסכם גרעין הוא עניין של שעות. שרי החוץ של המדינות שחתמו על ההסכם הקודם המתינו "דקת קריאה" מווינה, אך בסופו של דבר ההסכם לא נחתם.
בינואר 2021, כשממשל ביידן נכנס לבית הלבן, אחת ממטרותיו המוצהרות הייתה חידוש הסכם הגרעין שהנשיא הקודם טראמפ פרש ממנו. "נשמח להצטרף לפגישה בין עמיתינו האירופים לאיראן כדי לחדש את הסכם הגרעין", אמר דובר מחלקת המדינה נד פרייס. וכך, באפריל 2021 חודשו בווינה שיחות הגרעין בין איראן, חמש המדינות החברות בהסכם (צרפת, גרמניה, בריטניה, סין ורוסיה) וארה"ב. האיראנים סירבו לשבת עם האמריקנים ולכן האירופים דילגו בין השניים.
אפילו רוחות המלחמה בין מוסקבה לקייב ב־2022 לא עצרו את השיחות, שהתקדמו באיטיות. בפברואר העריכו רבים שההסכם תכף נחתם. "אף שרוסיה נמצאת כרגע בעימות ישיר מול האמריקנים, השיחות ממשיכות לדהור", אמר לי אז באכזבה גורם מדיני ישראלי. אבל אז הגיע המקל הראשון בגלגלים. רוסיה דרשה שהסנקציות שהוטלו עליה לא יחולו על הסחר עם איראן. האירוע הזה מוסמס, והשיחות התחדשו. ביולי הקצב שלהן הואץ, והמדינות החברות כבר היו מוכנות לחתום. אבל אז, 18 שעות לפני רגע ההכרזה על גיבוש הסכם עם האיראנים – השיחות התפוצצו.
באירופה בטוחים עד היום שהאיראנים רצו להכשיל את ההסכם. רגע לפני הסיכומים הסופיים, הם העלו שלוש דרישות חדשות: הסרה מלאה של הסנקציות, הבטחה שהן לא יוטלו מחדש, וסגירת החקירות שמנהלת הסוכנות לאנרגיה אטומית על הפרות בתוכנית הגרעין האיראנית. במערב מכנים את הדרישות הללו "מטופשות ובלתי אפשריות", ומייחסים אותן לחשדנות הקבועה בין איראן לארה"ב. גורמים מעורים במו"מ טוענים כי הדרישות הגיעו מטעם המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי, ושהוא הבהיר לאנשיו שאם הן לא יתמלאו – אין להם מה להביא לפניו את ההסכם. כלומר, ייתכן שחמינאי מעולם לא ראה את ההסכם.
ככל שחלפו הימים התגבשה ההבנה שההסכם אינו עומד להיחתם. בעצרת האו"ם בספטמבר נעשה ניסיון נוסף לגבש הסכם והיה אף סיכום על הנוסח, אבל אז צעירה איראנית שנרצחה באכזריות שינתה את התמונה. מהסה אמיני מתה לאחר שהוכתה באכזריות משום שלא לבשה את החיג'אב כראוי. מותה חולל גל מהומות בערים רבות ברחבי איראן, והמשטרה האיראנית ואנשי משמרות המהפכה נקטו יד קשה כדי לדכא את ההפגנות, שנמשכו שבועות ארוכים.
הדיווחים והתמונות שהופצו ברחבי העולם עוררו ביקורת רבה על מצב זכויות האדם באיראן. בד בבד החלו לטפטף הדיווחים על ההתקרבות בין רוסיה לאיראן, ועל אלפי כטב"מים מתאבדים שמוסקבה רכשה מטהרן כדי להשתמש בהם במלחמה באוקראינה. זעמם של האירופים והאמריקנים גבר כשהתברר שהאיראנים לא רק מוכרים כטב"מים, אלא גם שלחו את אנשיהם לאמן חיילים רוסים בדונבאס כיצד להשתמש בהם. "זה מבחינתנו קו אדום", אמרו בכירים אירופיים.
הכעס האירופי הוביל לחשדנות, והיום אומרים שם בבירור כי כל עוד שיתוף הפעולה האיראני־רוסי יימשך, לא ייחתם הסכם גרעין. באירופה מעריכים שגם אם ייחתם הסכם, הוא לא יצליח להגיע ליישום מלא בתהליך של כחצי שנה, כל עוד האיראנים והרוסים חברים. מאז ההסכם גוסס לאיטו. הנשיא ביידן אף התבטא ש"הסכם הגרעין מת", אבל בכירים אמריקנים ואירופים טרחו לסייג: "כרגע אין סיכוי ליישם את ההסכם, אבל הוא עדיין בחיים".
ישראל הביעה בכל הזדמנות את התנגדותה להסכם הגרעין הנוכחי, כיוון שהוא משאיר בידי איראן את יכולותיה המתקדמות ויאפשר לה להיות מדינת סף גרעינית. "תמיד אמרנו לאירופים ולאמריקנים שהאיראנים מושכים זמן", אומרים לי גורמים בישראל. "הם רוצים להגיע לרמה טכנולוגית מסוימת ואז לגשת למשא ומתן שיאפשר להם לשמור עליו, וליהנות מהפירות של הסרת הסנקציות. המערב קצת פקפק, אבל בסוף התברר שצדקנו".
בירושלים היו מי שהעריכו בזמן אמת כי למרות התחושה שההסכם קרוב, האיראנים לא באמת מעוניינים בו. הסיבה לכך היא שבעוד שבמערב חשבו שהאיראנים מורתעים, בישראל הדגישו באוזני עמיתיהם בעולם שבהיעדר לחץ כלכלי מסיבי, אין לאיראנים כל עניין לוותר. "שיתפנו אותם בהערכה שלנו שהאיראנים לא רוצים הסכם, ושאם משהו יגרום להם לשנות את השיקולים שלהם – זה יקרה רק תחת לחץ".
בישראל מתכוונים לנצל כרגע את מותו הלא רשמי של הסכם הגרעין. בשבוע הבא יצאו לארה"ב היועץ לביטחון לאומי צחי הנגבי והשר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר, כדי לנסות לשכנע את האמריקנים לעבור לשלב הבא. גם ראש הממשלה נתניהו, שהיה לאחרונה בפריז, מתכנן נסיעה לברלין. במקביל,שר החוץ אלי כהן ובכירי משרדו מנהלים שורה של שיחות עם עמיתיהם. החלום הישראלי הוא לקדם הסכם חדש, ארוך טווח יותר וחזק יותר. כלומר, הסכם שימנע את הפצת הטרור והטילים האיראניים וירחיק אותם לפרק זמן ממושך יותר מפצצה.
זה לא יהיה קל. באירופה יש עדיין מי שמשוכנעים שההסכם הנוכחי הוא הפתרון האידיאלי. "הצדדים מודים שצדקנו ומוכנים כעת להפעיל יותר לחץ מבעבר", אומרים לי גורמים ישראלים. "צריך להביא את הצדדים המעורבים להפעלת לחץ משותפת שתגבה מהאיראנים מחיר כבד. רק כך יש סיכוי לדיפלומטיה. צריך להביא למצב שהאיראנים יחששו ממיטוט הכלכלה".
איראן היא כיום המדינה שמוטלות עליה הסנקציות הרבות ביותר; העניין הוא שלא תמיד הן מיושמות. בעיה אחרת היא שיתוף הפעולה הכלכלי עם מדינות כמו סין ורוסיה, שמאפשר לה למצוא נתיב עוקף.
האם למערב יש כוח לסוגיה הזו ונכונות להיאבק עליה? בשנה שחלפה ראשו של המערב היה עמוק באוקראינה, אבל בימים האחרונים איראן חוזרת לכותרות. קולין קאהל, תת־מזכיר ההגנה לענייני מדיניות בארה"ב, העריך שאיראן מסוגלת לייצר בתוך 12 יום מספיק חומר מועשר לפצצה. גם דבריו של ראש הסי־איי־איי שאיראן יכולה להרכיב פצצה בתוך כמה שבועות, על רקע הגילוי האמור של חלקיקי אורניום מועשר ברמה של כמעט נשק גרעיני, החזירו את הקשב הדיפלומטי לנושא.
בשיאה של המלחמה המשתוללת ביבשת, לאירופים אין כנראה סבלנות לעימות נוסף, וכך גם לאמריקנים. אבל נראה שיש להם עוד פחות סבלנות לכך שמדינה שמנסה להקים תאי טרור בשטחם תהפוך למדינה גרעינית. אל כאב הראש הזה נכנס גם שיתוף הפעולה בין איראן לרוסיה. החשש האירופי הוא שאיראן מלמדת את רוסיה כיצד לחמוק מהסנקציות, ובתמורה הרוסים מסייעים לאיראן לשפר את יכולותיה הצבאיות. נשיא אוקראינה זלנסקי אף טען כי ייתכן שרוסיה תסייע לאיראן לשפר ולדייק את תוכנית הגרעין שלה.
כשזה המצב, בבירות אירופה ובוושינגטון החלו לדון בשאלה מה עושים הלאה. גם אם הם יודעים שהסכם הגרעין מת, לדיפלומטים קשה לחשוב על פתרון אחר. בספטמבר יגיע לסיומו אמברגו הנשק שהטילה מועצת הביטחון על איראן, שמנע ממדינות למכור לה ציוד לטילים וכטב"מים. בהינתן הווטו הרוסי והסיני, הסיכוי לחדשו אפסי. החודשים בדרך לשם יהיו רבי־משמעות, ואולי ייתנו מענה לשאלה כיצד מתכוון המערב להתמודד עם מדינה ששיקרה באופן שיטתי בנוגע למצב תוכנית הגרעין שלה, וכעת גם משתפת פעולה עם גדול אויביו של המערב.
