החלטת עיריית תל־אביב השבוע לבטל מסיבת פורים בהפרדה מגדרית שנועדה לילדים הלומדים במוסדות חינוך חרדיים (יש כאלה בתל־אביב, למרבה הפלא) לא זכתה להדים רחבים. מחאתם של כמה גורמים קיצוניים בעיר הביאה להחלטה, ניצחון נוסף לנטורי קרתא של החילוניות על חשבון שמחת הפורים של ילדים חרדים. מבחינתם, העיקר שתומת חילוניותה של תל־אביב לא תחולל, ואיש לא יעז להפריד בין בנים לבנות בעיר העברית הראשונה רחמנא ליצלן.
הליברלים הגדולים ביותר, שמתנגדים תמיד לכל כפייה קלה של ערכים יהודיים ומנהגים דתיים על הציבור הרחב, אינם בוחלים בכפייה כלפי מי שאורחות חייהם שונים משלהם. זוהי נאורות פונדמנטליסטית הרואה את האחר הפלסטיני והאפריקני אך לא מוכנה לגלות ולו קורטוב של סובלנות כלפי האמונות והמנהגים של יהודים אחרים. האבסורד היה עשוי לשעשע לוּ חוסר הסובלנות הזה לא היה פוגע בילדים, שכל חטאם הוא רצון לחגוג את פורים באופן המתאים להם, בלי לפגוע באף אחד אחר. העובדה שדברים כאלה קורים כיום במדינת ישראל, מעמידה באור מגוחך מעט את האזהרות מפני תיאוקרטיה חשוכה המחכה לכולנו מעבר לפינה.
