יש הפגנות בירושלים ויש הפגנות בטהרן. אם תשאל את מפגיני ירושלים, מדינות אלו נמצאות במסלולים הפוכים, זאת זונחת את הדמוקרטיה וזאת מבקשת אותה. אך למען האמת, הדמיון במבנה המשטר הנוכחי בשתי המדינות עולה על ההבדל.
יש פרלמט בירושלים ויש פרלמנט בטהרן. כן, הרפובליקה האיסלאמית של איראן היא לכאורה דמוקרטית. למג'לס, הפרלמט האיראני, יש בחירות ויש זכות הצבעה לכל, כולל נשים. יש כיום 17 חברות מג'לס ויש אפילו מקום משוריין לנציג המיעוט היהודי במדינה. במג'לס מתקיימים דיונים נוקבים על סוגיות ציבוריות, לרוב תוך ניהול תרבות דיון מכובד ושקול במיטב המסורת הפרסית, תרבות דיון שהיה מיטיב עם ישראל ללמוד ממנה. המג'לס מחוקק חוקים, יש לו סמוכויות פיקוח על מדיניות הקבינט, והוא מאשר אמנות בינלאומיות. הוא אף מצביע הצבעת אימון בנשיא, שגם הוא נבחר בבחירות לאומיות. אז למה איראן היא דמוקרטית רק לכאורה?
כי יש שופטים בירושלים ויש שופטים בטהרן. כן, ברפובליקה האיסלאמית יש עוד רשות שלטון והיא "מועצת שומרי החוקה". למועצת שומרי החוקה יש סמכות לפסול מועמדים למג'לס. למועצה שומרי החוקה יש סמכות לפסול חוקים של המג'לס. מועצת שומרי החוקה מורכבת מ-12 חברים, חציים מומחי ההלכה האיסלאמית במינוי המנהיג העליון, וחציים משפטנים מומחים במינוי המג'לס מתוך רשימת מועמדים שמאושרים על ידי נשיא בית המשפט העליון האיראני, גם הוא במינוי המנהיג העליון. יוצא שפגם דמוקרטי מרכזי במבנה המשטר האיראני הוא בכך שיש גוף שאינו נבחר, שאינו נתון להשפעת רצון הציבור, ששורותיו מתמלאות מתוך מעגל סגור של מומחים שנאמנים לשיטה, ולידו מופקדת הסמכות לבטל כל חוק ולפסול מועמדים לבחירות. זהו הגוף שתפקידו לשמור על המשטר האיסאלמי, ולמנוע מהרוחות הנושבות בקרב הציבור מלסטות מהערכים הנעלים של האיסלאם.
מי שמפגין נגד הרפורמה בירושלים מפגין נגד השינויים המשטריים שמבקשים מפגיני טהרן. גם אהרון ברק וגם האייתולה חומייני מאמינים בגרסה מודרנית של המלך הפילוסוף אותו ראה אפלטון עומד בראש המשטר האידיאלי של עריצות המיעוט הנאור. גם אהרון ברק וגם האייתולה חומייני מאמינים שיש שכבה בחברה שהיא פשוט יותר טובה ויותר חכמה, שרק היא רואה מבעד למסך הבערות ובידיה צריכה להיות הסמכות האולטימטיבית להחליט בענייני ציבור. פשוט ברק חושב שפרשנותו למושג שוויון ראויה להיות העליון, וחומייני חשב פרשנותו למושגי האיסלאם ראויה להיות העליון. אך לפי שניהם מתן המילה האחרונה לנבחרי הציבור הוא פשוט הפקרות ערכית. יש מרכיבים בשיטת ברק שהם אפילו פחות דמוקרטיים משיטת חומייני, שכן שיטת ברק מאפשרת את הפעלת עילת הסבירות לפסילת חוק על פי שיקול דעתם של שופטי בג"ץ בעוד ששיטת חומייני מאפשרת פסילת חוקים רק אם הם נוגדים את הערכים האיסאלמיים, שעליהם יש לפחות קונצנזוס רחב יחסית במדינה ש-95% ממנה מאמינים באיסלאם השיעי. שיטת חומייני גם מחייבת את חברי מועצת שומרי החוקה להתבסס על מסורת רבת שנים של פסיקת הלכה איסלאמית, מה שאין כן שיטת ברק שמאפשרת מרחב פרשני בלתי מוגבל.
מפגיני טהרן מתנגדים לעריצות המיעוט במדינתם בעוד שמפגיני ירושלים בעד המשך עריצות המיעוט אצלנו. איחלתי בהצלחה למפגיני טהרן ואני מאחל בהצלחה למקדמי הרפורמה המשפטית בישראל. כדי שכמו שאוהבים להגיד… לא נהפוך לאיראן.
