למגילת אסתר יש מקום מיוחד בהיסטוריה של ארצות הברית. יש הטוענים שמעשה יציאת מצרים הוא הסיפור המקראי המאחד לאמריקנים, אך גם אומץ לבה של המלכה אסתר היווה מקור לחיזוק והשראה מוסרית בארה"ב מאז התקופה הקולוניאלית.
בסיפור המקראי, לאחר שנלקחה אל בית המלך אחשוורוש בכדי להיות אשתו, אסתר מסכנת את חיה למען עמה. בהמשך להפצרותיו של מרדכי בן דודה, אסתר מצליחה להציל את היהודים מגזירתו של יועץ המלך, המן הרשע.
במהלך העשור שקדם למהפכה האמריקנית, כאשר הקולוניאליסטים החלו למרוד בבריטים, מטיפים נוצרים ועיתונים קולוניאליסטיים עשו שימוש בסיפורה של אסתר כדי לבטא את המאבק שלהם לחופש. בשעה שהשלטון הבריטי ביטל סוף סוף את חוק הבולים בשנת 1766, העיתון "בוסטון גאזט" הכריז שאותו יועץ שמלכתחילה הציע למלך גור'ג לחקוק את החוק השנוא הזה, הוא "אויב גדול… כמו המן הרשע ליהודים". ב-1774 העיתון "ניו יורק ז'ורנל" ציין שאחשוורוש, בדיוק כמו המלך ג'ורג, "מלך על הרבה מחוזות רחוקים", ושוכנע על ידי ראש ממשלתו "להשמיד ולדכא רבים מאזרחיו". כלומר שראשי הממשלה לורד בוט ולורד נורת' אחריו היו "המנים" בריטים.
בנאומו "דמותו של המן", הדרשן הנוצרי תומס רייס אמר בתרעומת כי "שום עקרונות של דת, מוסר או אנושיות יכולים לרסן את האומלל, שתשוקת השלטון שלו היא תאוות הכוח". כמו אחשוורוש, המלך ג'ורג השלישי היה "מוכן מדי להאמין ברוע של נתיניו, ולציית לצעדים המדכאים של ראש ממשלתו". לאחר מלחמת העצמאות, נשיא המכללה של ניו ג'רזי (לימים פרינסטון) ג'ון ווית'רספון השווה את סיפורה של אסתר לסיפורה של ארה"ב, בטענה כי "יש לנו גם [במגילת] אסתר מקרה שבו התכנונים הרעים ביותר של המן בן המדתא האגגי… יצאו סוף סוף להשמדתו, לכבודו של מרדכי, וישועת ושלום עמו".
אמריקנים רבים גם ראו במגילת אסתר כמתן תוקף למאבק נגד מוסד העבדות בארצות הברית. אנג'לינה גרימקה דחקה בנשים לבנות מהדרום להתנהג כמו המלכה היהודית. בטענה שחטא העבדות יוביל להרס המוסרי של כל החברה האמריקנית, היא עודדה אותם לסכן את חייהם, כפי שעשתה אסתר, כדי להבטיח את הישרדותם של בני עמה. "אין אסתר ביניכם?" היא שאלה רטורית, "קראו את ההיסטוריה של המלכה הפרסית הזו, היא מלאה בהדרכה מוסרית".
"הפעילה לשחרור עבדים" המפורסמת, סג'ורנר טרות', גם ציטטה את אסתר בעצרת מרכזית לזכויות נשים בעיר ניו יורק. "היו היה מלך בכתבי הקודש," אמרה טרות', "אשר בימיו, דרך מלכי הארץ הייתה להרוג אישה שתעז לבוא בפניהם; אבל אסתר המלכה יצאה, כי היא נדכאה והרגישה שיש עוול גדול, ואמרה: 'אני אביא את תלונתי לפני המלך או אני אמות'".
תשעה ימים לפני שנשיא ארצות הברית אברהם לינקולן פרסם את הצהרת האמנציפציה, הכומר וויליאם ווסטון פאטון ציטט בפניו את בקשתו של מרדכי מאסתר שתסכן את מעמדה כדי להשיג את ישועת עמה. פאטון שאל "מי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות? [ותדע] שהביוגרפים שלך מאמינים שבהשגחה אלוקית נקראת לנשיאות כדי לדבר את דבר הצדק וסמכות אשר ישחרר את העבד ויציל את האומה".
האמריקנים כיום אינם מכירים את התנ"ך כמו אבותיהם. אך תורתה של אסתר צריכה להמשיך להדהד. אסתר בחרה בברית על פני נוחות. כשמרדכי ביקש ממנה לסכן את חייה למען עמה, ישבה אסתר בחיק האצולה. ובכל זאת היא בחרה בנאמנות – למשפחתה, לאנשיה ולמסורת שלהם.
מאז הקמתה של ארצות הברית, אמריקנים מצאו נחמה, השראה ואומץ בדפים של מגילת אסתר. היא ממשיכה ללמד אותנו שמדיניות יכולה לפרוח באמת רק כאשר מסורות ואמונות עתיקות לא נמעכות בשם האחדות, אלא נחגגות.
הרב דר. סטיוארט הלפרן הוא יועצו של ראש מכללת ישיבה יוניברסיטי בניו יורק, מנהל שותף של מרכז שטראוס לתורה ולמחשבה מערבית ועורך הספר "אסתר באמריקה" (מגיד, 2020).
