כפי שקרה כבר כמה פעמים בשבועות האחרונים, גם הבוקר (א') החליפו הצדדים לעימות הפוליטי סביב הרפורמה המשפטית (או שמא: ההפיכה המשטרית) את אותם מסרים מילוליים. ברקע חילופי המסרים הבוקר עמדה מודעה של ראשי הארגונים הכלכליים, שקראו, איך לא, להידברות בבית הנשיא ביום שלישי הקרוב. "ראשי המערכת הפוליטית בישראל", פתחו חותמי המודעה, "חובתכם לגלות מנהיגות אמיצה, לשבת סביב שולחן אחד, לדבר ולהתקדם אל עבר פתרון שיוציא אותנו מהסחרור הכלכלי והחברתי אליו נקלענו ואשר עלול להחמיר אם לא תגיעו לפתרון מוסכם. חובתכם היא לפעול למען העם, למען המדינה!"
מחאת "הדגלים השחורים" בטקס האזכרה לחללי תל חי, הבוקר
"ביום שלישי הקרוב כולכם מגיעים לבית הנשיא במטרה להגיע למתווה מוסכם – ללא תנאים מוקדמים! גלו מנהיגות. גלו אחריות", הוסיפו ארבעת החותמים, ד"ר רון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים בישראל; מריאן כהן, ראש איגוד ההיי-טק הישראלי; עו"ד אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר; וראול סרוגו, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ והקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניה בישראל. על המודעה קפצו כמובן, כמוצאי שלל רב, השרים לוין וסמוטריץ' ויו"ר ועדת חוקה ח"כ שמחה רוטמן. השלושה, אהבו מאוד את הקריאה למשא ומתן "בלי תנאים מוקדמים", ומיהרו להכריז על נכונותם להתייצב מחרתיים בבית הנשיא. אך לפיד וגנץ מיהרו לצנן את האווירה. ראש האופוזיציה מסר בתגובה: "תהיה הידברות רק ברגע שיודיעו על עצירת חקיקה". עמיתו בני גנץ הוסיף: "די עם הספינים. לא צריך לחכות ליום שלישי, תודיעו שאתם עוצרים – וניפגש עוד היום אצל נשיא המדינה".
נשמע ויכוח מטופש? ממש לא. למעשה, העימות המקדים משקף את לב הוויכוח שבין הימין לשמאל בנקודת הזמן הנוכחית. האם לימין יש לגיטימציה להוביל רפורמה במערכת המשפט, וכעת מה שנותר הוא לדון על הפרטים ואולי אפילו להגיע להסכמות בכמה נקודות, או שעצם חקיקת הרפורמה היא מהלך לא לגיטימי. הדרישה של לוין, סמוטריץ' ורוטמן לקיים את המשא ומתן ללא תנאים מוקדמים, איננה רק עניין טקטי. הלב שלה הוא דרישה מהשמאל להכיר בתוצאות הבחירות. להודות בלגיטימציה שיש לקואליציה הנוכחית להוביל רפורמה מהותית במערכת המשפט ולא רק תיקון קוסמטי כזה או אחר. כאשר לפיד מכנה את המשך החקיקה כ"הצמדת אקדח לרקה", ומודיע שלא יקיים משא ומתן כאשר מוצמד לו אקדח לרקה, הוא קודם כל טוען בכך שהחקיקה עצמה היא מהלך לא לגיטימי. שלמרות שהימין עלה לשלטון, ישנם מהלכי חקיקה שאסור לו להוביל רק משום שהקואליציה, ומתנגדי הממשלה, סבורים שהם בעייתיים.
והנה, זו בדיוק השאלה שבה עוסקת הרפורמה: מהו מוקד הכוח שמחזיק בידיו את הלגיטימציה להסדיר את היחסים בין רשויות השלטון. ללוין, רוטמן וסמוטריץ' קריטי להבהיר קודם כל שהכנסת, ברוב פרלמנטרי, מוסמכת להסדיר את מערכות היחסים הללו, ושום בליץ הפגנות איננו חזק יותר מבית המחוקקים של מדינת ישראל. לפיד וגנץ לעומתם נאמנים לגישת "הדמוקרטיה המהותית". על פי גישה זו, רוב פרלמנטרי איננו רשאי לחוקק כל מה שעולה על רוחו. ולכן, תנאי לכל משא ומתן הוא מבחינתם עצירת החקיקה, המשקפת הודאה בכך שהמחוקק איננו סמכות העל. ישנה סמכות גבוהה יותר מהמחוקק, ולא חשוב כרגע בשלב זה מיהי.
האם תיתכן נוסחה שתרצה את שני הצדדים? באופן עקרוני לא, אך באופן מעשי ייתכן שניתן למצוא כזו, ואולי אף ראוי לחפש אותה. על מנת לאפשר לפחות מתן סיכוי להידברות של ממש בין הצדדים.
