"רדיו אלף הגבעות" שידר בסך הכול במשך שנה אחת, בין יולי 1993 ליולי 1994. צעירי רואנדה התחברו אליו מהר מאוד והפכו אותו לתחנת הרדיו המואזנת ביותר בתוך חודשים ספורים. שודרה בו מוזיקת פופ קלילה וכיפית, השדרנים היו מגניבים ומשעשעים, ומה צריך יותר מזה אדם שגר במדינה שהטמפרטורה הממוצעת בה בשעת צהריים לעולם לא יורדת מ־23 מעלות או עולה מ־26.
אלא שלתחנה הזאת היה תפקיד, והיא ביצעה אותו במהירות מקפיאת דם וביעילות מצמררת. ב־6 באפריל 1994 הופל מטוסו של נשיא רואנדה, והאות ניתן בקיגאלי הבירה. רדיו אלף הגבעות הפך לאחד הכלים החשובים ברצח העם הנורא שהתרחש ברואנדה בשלושת החודשים הבאים. שירי הפופ המשיכו להתנגן בעוז, אלא שביניהם הושמעו מסרים מחרידים הקוראים לבני שבט ההוטו – כ־15 אחוזים מאוכלוסיית רואנדה – להשמיד, להרוג ולאבד את שכניהם, חבריהם ולעיתים תכופות את בני משפחותיהם משבט הטוטסי.
פקודת המלחמה הראשונה הייתה "הגיעה העת לכרות את העצים הגבוהים", רמז שקוף המתייחס לגובהם היחסי של בני הטוטסי לעומת ההוטו. אחר כך כבר הפסיק רדיו אלף הגבעות להשתמש במשלים ובמטאפורות, ועבר להוראות רצח ישירות וממוקדות. עדויות רבות מספרות על צעירים ומבוגרים מבני ההוטו שהיו הולכים ברחובות ובשולי העיירות עם מצ'טה ביד אחת ורדיו נייד בשנייה, ומקשיבים להוראות מדויקות על מקומות מסתור של בני הטוטסי. שדרני תעמולת הרצח כינו את בני הטוטסי "מקקים" בשידור חי 24 שעות ביממה, ויחד עם עיתון התעמולה "קנגורה" הובילו את אחד ממעשי הטבח המחרידים שידעה האנושות – כמיליון נרצחים במאה ימים.
האינסטינקט הראשוני והמובן הוא להשוות את הטבח ברואנדה לשואה. גם הרואנדים עושים מאמץ לעשות את ההקשר הזה, ובמוזיאון ההנצחה הצנוע בקיגאלי מוצגים כל הרכיבים שיגרמו למבקר – ודאי היהודי – לעשות את ההשוואה לביקור ביד ושם או במוזיאון השואה בוושינגטון.
אבל זו לא האמת, בטח לא האמת כולה. האמת היא שהטבח ברואנדה היה למעשה שיאה של מלחמת אזרחים בת ארבע שנים שהחלה ב־1990. ההיסטוריה של רואנדה מתחילה כמובן קודם לכן, והיא עגומה ומפותלת, אך מלחמת האזרחים פרצה בגלל מתחים פנימיים שאינם קשורים בהכרח למתח האתני: יוקר מחייה, מחסור במזון והאטה כלכלית.
האיבה בין בני ההוטו לבני הטוטסי נבנתה באופן מלאכותי בידי הבלגים ששלטו במדינה בעשורים שלפני כן: בשיטת הפרד ומשול מחרידה הם העניקו זכויות יתר למיעוט בני ההוטו, תוך שהם משתמשים בנתונים גופניים כמו הגובה, היקף הראש ואורך האף. עד אז, ההבדל העיקרי בין ההוטו לטוסטי היה תחום העיסוק: ההוטו היו עובדי אדמה והטוטסי מגדלי בקר. אלה היו צריכים את אלה וההפך. בני השבטים התחתנו זה בזה, וההפרדה שעשו הבלגים לצורכיהם עשתה שמות בסדר החברתי והביאה ליצירת מעמדות באופן מניפולטיבי, שהוביל בסופו של דבר למלחמת האזרחים ולטבח ההמוני.
ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה אף פעם, אבל בשבועות האחרונים אני נזכר שוב ושוב בביקורי ברואנדה לפני כמה שנים. זו יכולה להישמע לכם כנבואת זעם קיצונית ורחוקה מדי, אבל אירועי הימים האחרונים מחייבים אותי לקרוא לכל מי ששומע ועוד מוכן להקשיב. בואו נעצור לפני שנהיה רואנדה.
לא, אני לא חושב שתושבי תל־אביב או רמת־גן יתחילו לשחוט זה את זה במצ'טות. כאמור, ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה במדויק. אבל מי שחושב שהחברה הישראלית חסינה ממלחמת אזרחים שסופה מי ישורנו מוזמן לדבר עם אזרחי רואנדה שהשתתפו לאחר הטבח באחד מאירועי ה"גצ'אצ'ה" – משפטים קהילתיים כפריים – שנערכו ביוזמת הממשלה לצורכי פיוס. הם לא האמינו. הם לא העלו בדעתם ששכניהם וקרוביהם יקומו עליהם נפש. האם אנחנו טובים מהרואנדים? שונים מהם במשהו? זה טעון הוכחה. היותנו עם סגולה אינה סגולה למתינות פנימית, ויעיד על כך עברנו הלא מזהיר מהבחינה הזו.
חזון הבלהות הזה, שבו ישראל הופכת לרואנדה או משחזרת אותה באופן כזה או אחר, עדיין נשמע לכם מופרך אחרי אירועי "יום השיבוש"? חיפשתי בטוויטר את המילה "מקקים". יש לא מעט, והנה מבחר. "ככה צריך לנהוג, לא להיכנס לשום ועדה, כל מה שיחליטו עליו לא חוקי ולא יבוצע, אלו לא מחוקקים אלא מקקים", כתב מישהו, ויש גם מהצד השני: "אתם שמכרתם את נשמתכם לסמאל? איך התרסקתם לאחר שהימין בעט בכם לקיבינימט? תראה בתמונה איך אתם שמנמנים מנחת, ועכשיו שניכם כמו מקקים אחרי הגשם".
שני אנשים בשמות גלויים כתבו את זה. כינו את אחיהם "מקקים", לא בהסתר ולא בהיחבא. נכון, זה עוד לא משודר בתחנת הרדיו הפופולרית בישראל, אבל גם משם מוזרק רעל יומיומי משני הצדדים, והרייטינג בשמיים.
בשבועות האחרונים אני משתתף בלא מעט מפגשים של אנשים טובים משני הצדדים שחרדים לבאות ומנסים לדבר לפני שיהיה מאוחר. הבשורה הטובה היא שיש המונים כאלה. הבשורה הרעה היא שכולנו שבויים בידי פנאטים עם מקלדת ביד וכיסא קבוע באולפן, תאבי שלטון וחסרי מעצורים. כן, משני הצדדים. אם האנשים הללו ימשיכו לנהל לנו את החיים, ימשיכו לשדר לנו 24 שעות ביממה את הרעל שלהם בגרסה המקומית של רדיו אלף הגבעות, לא נגיע רחוק.
הרוב השפוי והדומם חייב להתעורר ולהתנער מהם. זה לא קל, לא פשוט וגם לא מביא יותר מדי לייקים. אבל אין ברירה. שר ההיסטוריה מביט עלינו. וחרד.
