דבריו של "הזקן" נכוחים, התבטאות אחת מיני רבות ששקפה את מאבקו של מקים המדינה וצה"ל לפירוק האוטונומיה המשמעותית ביותר שנותרה בצה"ל שזה עתה הוקם – הפלמ"ח. הפלמ"ח על מפקדיו ההרואיים: יגאל אלון, יצחק שדה וברוחו של האב הרוחני יצחק טבנקין, ועל סט ערכיו בעיניי חבריו. זו הייתה סכנה לפרישה מאורגנת תוך כדי מלחמה עקובה מדם – כאות מחאה.
הפלמ"ח, כמו יחידות צה"ל מסוימות בימינו, נחשב כאי של אליטיזם ששילב עבודת כפיים בקיבוצי תנועת האם "מפ"ם" לצד שירות בפלוגות חוד מאומנות בעלות לכידות חברתית גבוהה אשר חבריו אופיינו במאפיינים אחידים למדי.
בשבועות האחרונים, ולאור הוויכוח הפוליטי החריף בין חלקים נרחבים בעם בשאלת הרפורמות המשפטיות של ממשלת נתניהו, שבים ומתחדדים פערים קיימים במבנה החברתי של הצבא. הפערים קיימים כל העת מתחת לפני השטח כגחלים לוחשות, ומאיימים כעת להתפרץ ולהפוך ללהבה גדולה, שהשלכותיה עשויות להיות הרסניות לדורות אם לא תטופלנה באופן נוקב וחד וללא חשש ומורא.
עד כה, תגובת צה"ל והעומד בראשו לתופעת איומי הסרבנות בתואר או בפועל, הייתה מתגוננת ומפוחדת בעיקרה, תוך שהיא מתודלקת כל העת ע"י מספר כתבים צבאיים בולטים ומתוארת כקריסה אפשרית ממשית של מערך המילואים בצה"ל. לאלו יש להוסיף בצער את התבטאויותיהם חסרות האחריות והשערורייתיות של רבים וטובים מיוצאי מערכת הביטחון לשעבר, שב"כ ומוסד, וכן ראשי ממשלה לשעבר.
למרות הכחשותיו של צה"ל, אין מנוס אלא להודות כי בצה"ל ישנו תהליך הסללה שקט של אליטה חברתית ליחידות טכנולוגיות ומובחרות. נכון, היום תהליך ההסללה פחות חד מבעבר, וזאת בזכות השתלבותם של בני הציונות הדתית לכל אורכה של שדרת הפיקוד ביחידות צה"ל השונות, וגם של בני מעמדות שונים בחברה הישראלית לחילות ותפקידים מגוונים. בנוסף יש גם נציגים דרוזים ויוצאי אתיופיה ובני העשירונים התחתונים ביחידות המיוחדות, הן המבצעיות והן הטכנולוגיות, אך הם אינם רבים.
סקירה בעין בלתי מזוינת תגלה כי בהכללה כמובן, פרופיל המשרתים בתפקידי לוחמה ביחידות השדה השונות הלא מיוחדות (הגדודים) וכמובן פלוגות מג"ב, הוא מונוליטי וחד גוני בעיקרו, זאת כתמונת ראי לפרופיל המשרתים ביחידות העילית הקרביות והטכנולוגיות, למעט כאמור בני הציונות הדתית. מי שיטען אחרת עושה שקר בנפשו ואינו משקף את המציאות כפי שהיא.
בהנחה כי איש אינו מניח שנער משדרות נתיבות או אילת סובל מנחיתות מולדת המונעת ממנו ומשכמותו להתגייס ליחידות העילית באופן שישקף את משקלן הכמותי והסגולי של אוכלוסיות אלו בחברה הישראלית, דומה כי הכתובת חקוקה על הקיר כבר עידן ועידנים. אשר על כן אין להתפלא כי כלל העצומות המפורסמות בימים אלו המזהירות מסירוב פקודה עתידי או בהווה, נחתמות ע"י אנשי מילואים פעילים של יחידות: שלדג, 669, שייטת , מטכ"ל, 8200, 9900, ומערך המ"מ וכו'. לא בכדי טרם פורסמו עצומות דומות של יוצאי גולני גבעתי מג"ב, נחל, שריון תותחנים וכד' וגם אם יפורסמו כאלו, יש להניח כי התקשורת לא תייחס להם את אותה היוקרה הנלווית לעצומות אנשי היחדות המיוחדות.
אין מקום להכביר מילים בדבר הסכנה הגלומה בניסיונות להחדרת פוליטיזציה בקרב משרתי היחידות המיוחדות בצה"ל, ובפרט שזו מלובה ללא בושה וככלי להשגת הישגים פוליטיים צרים, ע"י אנשים שאך זה מכבר היו חלק מאותם ארגונים סמכותניים במהותם טרם הפכו לפוליטיקאים ולמומחי תורת הדמוקרטיה.
דומני כי כל בר דעת יכול רק לדמיין מה יקרה חלילה אם צבא היבשה "הרגיל" , חסר היוקרה וארומת המבצעים המיוחדים, זה שסתם מתחזק את הקווים הארוכים והמייגעים של מדינת ישראל בשגרה באיו"ש, עזה סוריה ולבנון, אשר מוטל ראשון לקרב במלחמות הגדולות ולא בתקופות מבצעים נקודתיים, אותו צבא אפור ש"נהנה" מתנאי שירות נחותים בכל פרמטר ביחס לאנשי היחידות המיוחדות, יחליט עם הינתן פקודה שלא תהלום את דעת חייליו ומפקדיו – לסרב בהמוניו.
ועוד: מה יקרה חלילה אם יתממש חזונן של מפלגות השמאל לפינוי יישובים ביש"ע ביום מן הימים עת יגיע השלום המקווה, אך לא יהיה מי שיבצע אותו בשל סירוב המוני מצדם של חיילי מג"ב וגדודי צה"ל השונים, שרובם הגדול מחזיק בדעות מרכז ימין? או חלילה לו אנשי ישיבות ההסדר וגדודי נצח יהודה יחליטו לקרוא תיגר על פקודות הצבא וישמעו לרבניהם ולא למפקדיהם?
השר גלנט ורא"ל הלוי: ישבתם זמן ארוך מידי על הגדר והמתנתם שהסערה תעבור מאליה, הזמן תם והסוסים עשויים לברוח מהאורווה מהר מהצפוי.
זו העת לנקוט במדיניות ברורה ולא מתפשרת שעיקרה ולהבהיר לכל: הצבא אינו כלי למימוש מאווים פוליטיים של איש, ואינו משמש כבן ערובה להוצאת תסכולים פוליטיים או להפגנות כוח מכל צדי המפה הפוליטית. על הרמטכ"ל ושר הביטחון להדיח לאלתר את כלל המאיימים בהפסקת שירות בצה"ל ולשחררם לאלתר משירות בעילת סרבנות שירות גם אם טרם בוצעה בפועל וללא התחשבות בנזק שייגרם, גם אם יהיה מדובר בהיפרדות מכמה אלפי אנשים במערכים חשובים ופגיעה בביטחון לטווח הקצר.
במסגרת החוזה הבלתי כתוב בין צה"ל לעם, הצבא אמון על אספקת ביטחון לאזרחים, אולם הוא אינו גוף העומד אוטונומית בפני עצמו, שהרי כוחו ועוצמתו ניזונים מהעם וממנו בלבד. אם, למרבה הצער, משמעות הרחקתם המיידית של מאות או חלילה אלפי משרתים: טייסים כנהגים, שייטים כטבחים, תהיה פגיעה בביטחון הלאומי לתקופת מה ובכן: כך יהיה! ואנו כל תושבי ישראל ללא הבדל דת גזע מין והשקפה פוליטית נאלץ נשלם את המחיר הכרוך במהלך. צה"ל מצידו ימשיך לעשות כמיטב יכולתו לתת ביטחון לכולנו במסגרת האמצעים העומדים לרשותו, ובמסגרת כוח האדם שימשיך לשרת בו במסירות וללא תנאים.
אף פעם אין זמנים טובים מידי לביצוע פעולות מהירות וכואבות הדורשות חיתוך בבשר החי, וודאי לא בתחום הביטחון, שהרי האיומים על ישראל לעולם היו ויהיו כאן מיום היווסדה. אך מוטב לצה"ל לצופף שורות בעת הזו ולמתוח קו אחיד וברור שעיקרו: צה"ל הוא צבא העם ונתון מעל מח' פוליטיות. לצבא מפקד עליון אחד בלבד והוא הרמטכ"ל תחת שר הביטחון, ואיש זולתו לא ינהל אותו ולא יהלך עליו אימים: לא רמטכ"לים לשעבר, לא רבנים, לא פוליטיקאים, לא הורים, לא עיתונאים ובוודאי שלא צוות א מיחידת שלד"ג או מחלקת הנהגים בבסיס שריון בצפון.
בנוסף: לכל הפחות שומה על הצבא כגוף המתגונן מפני מחלה אוטואימונית, לנתק קשר בפועל עם כל קצין לשעבר, תהא דרגתו גבוהה אשר תהה, ותהה חגורתו מלאה בקרקפות האויב, אמיתיות או דיגיטליות, אשר קורא לסירוב פקודה ומכרסם בלכידות צה"ל. אותו האמור לעיל גם על כתבים צבאיים שעיקר קיומם בא להם מהחיבור לעטיני המידע של צה"ל, אשר קראו לסרבנות ומנסים דיי בהצלחה, למרבה הצער, לגרום למפולת מוראלית בכדי לקדם את תפיסות עולמם הפוליטיים.
נכבדיי: הרימו דגל אדום בוהק ללא מו"מ וללא שידולים וחנופה למאיימים והשיבו את הצבא לתפיסה הממלכתית מבית היוצר של מקימו בן גוריון. זהו צו השעה החשוב ביותר שעומד כרגע בפני צה"ל והשר הממונה עליו, חשוב בהרבה מעוד צוללת או מטוס חמקן.
