שבת, מרץ 8, 2025 | ח׳ באדר ה׳תשפ״ה
לארכיון NRG
user
user

יאיר אגמון

פובליציסט

חשבתי שאני יכול להיות השחקן הראשי בסרט, עד שראיתי את רוני קובן

זה סיפור על בחור אחד שניסה להתחפש לשחקן, אבל אף אחד לא האמין לו. ואני חושב שהסיפור הזה קשור לפורים

אני לא אוהב את פורים, אני לא יכול לשאת את מה שנהיה מהחג הזה ולכן אני מקפיד מדי שנה לנסוע בפורים לסיני, שם אין מסיבות, ואין שיכורים מקיאים ברחובות, ואין קפצונים מבהילים, ואין הטרדות מיניות, ואין ייסורים, ואין ביזיונות ואין תחפושות, ואין משלוחי מנות, ואין כלום! פורים זה חג שצריך לברוח ממנו. זאת דעתי! שכוייח.

ועכשיו רציתי לספר לכם סיפור שקשור לפורים. אני מזהיר מראש, זה סיפור שובר מאוד, חחחח, ובסוף הסיפור יש לי גם המלצה על סרט חדש שיצא לפני שבוע לקולנוע! ומעשה שהיה כך היה, לפני שלוש שנים בערך קיבלתי הודעת וואטסאפ משונה מחברה שלי, מאיה, ששאלה אם אני רוצה לבוא לעשות אודישן לתפקיד בסרט קולנוע חדש של הבמאי דני רוזנברג, ואני קראתי את ההודעה, ומיד עניתי לה, בשמחה! למרות שאני לא שחקן, ולמרות שאף פעם לא למדתי משחק, ואף פעם לא שיחקתי מול מצלמה, בכל זאת, חשבתי שיהיה נחמד לנסות לשחק איזה תפקיד קטנטן באיזה סרט נחמד. ובלי קשר אני מאוהב בסרטים של דני רוזנברג, הוא כבר שנים מתעסק בנושאים שמעסיקים גם אותי כבמאי, רק שהוא עושה את זה קצת יותר חכם ממני, כי הוא במאי יותר טוב ממני, זאת האמת.

בקיצורררר מאיה שלחה לי את הטקסט של הסצנה, ואני הגעתי לאודישן שלי, שהתקיים באיזה בניין שבור בתל־אביב, וכשנכנסתי לחדר ופגשתי אותה, שאלתי אותה תגידי מה זה התפקיד הזה בעצם, ומאיה אמרה לי שהיא עושה לי אודישן לתפקיד הראשי של הסרט! ואני התחלתי לגמגם, ואמרתי לה, מה, אבל אני בכלל לא שחקן, ומאיה אמרה, בסדר אנחנו יודעים אבל אנחנו בכל זאת רוצים לבדוק אם זה יכול לעבוד, ואני חשבתי לעצמי, מה בדיוק יכול לעבוד כאן, אני לא שחקן, איך אני אמור להיות שחקן ראשי חחחחחח, אבל בשביל הספורט, בשביל החוויה, ובשביל הסיכוי הקטן שאולי הם יבחרו בי לתפקיד, נשארתי ועשיתי את האודישן.

וברוך השם האודישן הלך על הפנים, לא שיחקתי טוב, ושכחתי את הטקסט, ומאיה ודני ישבו מולי ושתקו, הם הזכירו לי את השורות ששכחתי, וניסו להסביר לי איך לשחק, ואני ידעתי שנכשלתי, ידעתי שאני מנסה להיות משהו שאני לא, אני הרי לא שחקן! ויצאתי מהחדר נבוך ומובס, והמשכתי הלאה בחיי. ואחרי שבועיים בערך, קיבלתי פתאום הודעה ממאיה, יאיר ממש אהבנו את האודישן שלך, אני רוצה שתבוא לאודישן נוסף. ואני צחקתי והתרגשתי וכתבתי לה, מההההה, אני לא מאמין! ומאיה שלחה לי את הטקסט של הסצנה השנייה שהייתי צריך ללמוד, ולמדתי אותה כמו שצריך, כי לא רציתי לפשל שוב!

ואחרי כמה ימים הגעתי לאודישן השני שלי, וגם הוא הלך גרוע מאוד ברוך השם! למה שהוא ילך טוב, אני לא שחקן, על מי אני עובד. וגם אחריו חזרתי הביתה מבואס ושפוף, וגם אז, קיבלתי הודעה ממאיה שהם ממש התלהבו מהאודישן, ושהם רוצים לעשות לי "מאצ'ינג" עם השחקן השני שהם ליהקו, כדי להיות בטוחים שאני מתאים, ואני ממש התרגשתי, ממש התרגשתי! פתאום דמיינתי את עצמי מוקרן על מסך קולנוע, דמיינתי את עצמי מגיע לפרמיירות, וקוטף פרסים, וכל מבקרי הקולנוע, בכל העיתונים, יכתבו שאני שחקן כל כך טבעי! מי היה מאמין שהוא יודע לשחק כל כך טוב! איייי אייי אייייי.

גם האודישן מאצ'ינג שאליו הוזמנתי הלך איום ונורא, שוב שכחתי את הטקסט, ושוב הרגשתי שאני עושה את עצמי, שאני מתחפש, שאני לא באמת שחקן. אבל בגלל שגם באודישנים הראשונים שלי הרגשתי גרוע ובכל זאת בחרו בי שוב ושוב, הפעם הרגשתי שזה זה! הפעם חשבתי לעצמי שיבחרו בי לתפקיד הראשי! ובאמת ברוך השם אחרי חודש מורט עצבים, מאיה התקשרה אליי כדי לבשר לי שהם החליטו ללכת על שחקן אחר, על רוני קובן! שהוא גם לא שחקן! אבל הוא שחקן יותר מוכשר ממני כנראה, חחחח, ואני התבאסתי מאוד. שלושת האודישנים ש"עברתי" נתנו לי הרגשה שאני יכול להיות שחקן ראשי מצוין. והנה עכשיו אני לא שחקן, לא ראשי, ובטח שלא מצוין.

כל זה קרה, כאמור, לפני כמה שנים. אבל רק לפני שבוע, ביום חמישי שעבר, הסרט החדש של דני רוזנברג – "מותו של הקולנוע ושל אבא שלי גם" – יצא לאולמות הקולנוע, ובפוסטר של הסרט אפשר לראות בבירור את רוני קובן, השחקן הראשי של הסרט! אייי אייי אייייי, ואם זה לא מספיק איום ונורא, לפני כמה ימים הלכתי לקולנוע, לבדי! לראות את הסרט שבו לא שיחקתי, אייייי, ומדובר בסרט מדהים, יפהפה, עדין, מרגש, שובר לב, ובעיקררררר מדובר בסרט עם תצוגת משחק יפהפייה, איי אייי איייי איזה שבר! הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם.

זהו, חברים, זה הסיפור השובר שרציתי לספר לכם! זה סיפור על בחור אחד שניסה להתחפש לשחקן, אבל אף אחד לא האמין לו. ואני חושב שהסיפור הזה קשור לפורים, כי פורים הוא מין חג כזה שמקדש את השקרים, את התחפושות, ואת התעלולים. זה מין יום כזה, פרוע, שנותן לאנשים לגיטימציה להיות משהו שהם לא, ולדעתי האישית מוטב על כולנו להיות משהו שאנחנו כן.

לדעתי מוטב על כולנו להיות מי שאנחנו, בכל רגע ורגע בחיים. שכוייח, זאת דעתי. חג שמח למי שחוגג! ואם אתם מחפשים שחקן ראשי לסרט שלכם דברו איתי, אני זמין.

כתבות קשורות

הידיעה הבאה

כתבות אחרונות באתר

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.