כולנו יודעים שאחת מהמצוות המרכזיות של חג הפורים היא משלוח מנות. כל כך התרגלנו שמשלוח מנות הוא חלק אינהרנטי מהחג, ששכחנו לעצור רגע ולשאול למה בעצם. הקשר בין אוכל ושמחה ברור, ומאז ועד עולם אין אירוע חגיגי ראוי לשמו בלי מטעמים וכל טוב הארץ על השולחן. אבל גם ביהדות יודעים זאת, ובכל אופן בכל שאר החגים האוכל שהוא חלק מהשמחה מתבצע בתוך המשפחה, ואין שום ציווי או הלכה לחלוק את האוכל הזה עם שכנך או חברך. כנראה שבפורים מסתתר לו משהו אחר. והמשהו האחר הזה קשור לתודעה הקהילתית של יהודי פרס בתקופת המגילה. כשהמן אומר "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בכל מדינות מלכותך", הוא בעצם מצטט דו"ח מודיעין. כפי שמבאר הרב בני לאו בספרו "אסתר – קריאה במגילה", היהודים חיו בניכור זה מזה, כשחלקם בכלל עלו לארץ ישראל לאחר הצהרת כורש, חלקם חיכו בביתם לגאולה שתגיע משמים וחלקם התבוללו. כשעם נמצא במצב כזה של פירוד, די קל לפגוע בו. מספיקה עלילה אחת בנויה היטב כדי להתחיל ולפנטז על השמדה כוללת.
לאחר שמרדכי ואסתר מצליחים להציל את העם היהודי מגזירת השמד שעומדת מולו כאן ועכשיו, הם מתחילים לחשוב מה הלאה. איך מתקנים את המצב החברתי שבו נמצא עם ישראל – מפוזר ומפורד – כדי לחסן אותו ולא לאפשר פגיעה עתידית בו בקלות כזו. ואז מגיע משלוח המנות. זה לא באמת קופסת התירס שימורים וחצי לחם שתעביר לשכן, אלא סימבול למערכת שלמה של עזרה הדדית, קשב לזולת ובעיקר שימת לב למה שחסר לאחיך, שגר לידך או שנמצא בעיר הסמוכה.
אנחנו נמצאים כיום בתקופה קשה וחשוכה מבחינה חברתית. אנחנו מפוזרים ומפורדים בנוגע להרבה נושאים, והרפורמה המשפטית – שאפילו על שמה אין הסכמה, יש מי שרוצים לקרוא לה "מהפכה" ויש כאלה שבוחרים ב"הפיכה". ובעיקר, התחושה היא שאנחנו לא מקשיבים. לא רואים את המקום החסר של שכנינו ואחינו. לא באמת מאזינים לדברים שכואבים להם. משלוח המנות יכול להיות פיזי, באוכל, אבל הוא גם חייב להיות כולל יותר, ערבות הדדית וסולידריות עם השני.
יכול להיות שאלה מילים גדולות, אבל נדמה שהגיע הרגע שבו מנהיגינו חייבים להבין שאם נמשיך להיות מפוזרים ומפורדים, עלול להתרגש עלינו אסון. במקרה הזה אנחנו אפילו לא צריכים המן רשע שיבוא וינסה להרוס אותנו, בכל אחד מאיתנו יש המן קטן שרואה רק את טובת עצמו, מוכן לשמוע רק את מי שחושב כמותו, ורוצה שכל השאר פשוט ייעלמו מחייו. אנחנו חייבים שתהיה בנו קצת פחות יהירות, קצת פחות מילים בוטות, קצת פחות התלהמות, קצת פחות המן. יותר קשב אמיתי, יותר ניסיון להגיע לפשרה, יותר משלוח מנות איש לרעהו. פורים שמח.
